תערוכת חתוליאו: שיר הלל לחתולים ולטוהר הגזע

תערוכת חתוליאו 2014 לא הייתה הרייך השלישי, היא כבר הייתה הרייך החמישי או השישי. כך היו מבלים בישראל את בוקר יום שבת אם הנאצים היו מנצחים במלחמה. "האופי של בורמזי אינו מקרי", נכתב ליד כלובו של חתול הנקרא (כך במקור) "צובל, שוקולד מריר". "זה היה אחד הקריטריונים בפיתוח גזע זה. לכן האופי של בורמזי הנו אפיון גזעי: שילוב המזג הפעיל, הסקרנות והמסירות אין קץ לבעליו".

החתול הבורמזי התחרה ב־100 חתולים גזעיים אחרים על תואר חתוליאו 2014. לתחרות הבינלאומית אחראית עמותת New Israeli Cat Alliance וסייעה יצרנית מזון החתולים והכלבים Royal Canin. מעשר בבוקר עד חמש אחרי הצהריים הוצא אחת לכמה דקות מקצה חדש של חתולים ששוחררו מכלוביהם כדי להתחרות בקטגוריות שונות: פרווה, זנב, שיניים ועוד. אל תטעו: אם היטלר לא היה מסתבך בסטלינגרד, אני הייתי יושב מבוהל באחד הכלובים הללו, מחכה לתורי להתחרות על תואר אריכות האף או קרזול השיער בתערוכת יהודוניאו 2014.

[tmwdfpad]האווירה באולם של מרכז ספורט אביב בתיכון אליאנס הייתה של פריק שואו מהמאה ה־19. במקום אישה עם זקן – חתול השוקל עשרה ק"ג. במקום גמד דו ראשי – חתול בעל שש אצבעות. ובעומדי שם, תוהה איך כל זה עדיין חוקי, הוסיף היקום ביזאר על פשע: פתאום שמתי לב שאני מוקף רוסים. כן, רוב מבקרי תערוכת חתוליאו 2014 היו יוצאי ברית המועצות, עד כדי כך שהתערוכה התנהלה בעברית וברוסית לסירוגין. חתולים, מתברר, הם קטע סובייטי לא פחות ממאכלים מוחמצים.

והרוסים הללו צבאו במאותיהם על כלובי החתולים: חתול זאב, חתול סומלי פוקס, חתול פיקסי בוב, חתול ספינקס חסר פרווה, חתולי הימלאיה פרוותיים, חתולים בנגלים, חתולי מיין קון ענקיים. ואם "חתול ספינקס חסר פרווה" נשמע לכם מלהיב או מקסים, דמיינו חתול בכלוב שעשרות ילדות רוסיות מנסות לגעת בו מבעד לסורגים. כן, גם אחרי עשרות דורות של הכלאה תוך גזעית עוד נותר מספיק כוח חיות גנטי בתפלץ האומלל הזה כדי להפיק אינסטינקטים חתוליים בריאים של סימני מצוקה כמו התנשמות מהירה ויבבות מרות.

צוות השופטים מנה את פסקל רמי הצרפתי, טומוקו וולאך היפנית וויקטור זאלוב הישראלי. הצרפתי במכנסי העור היה מקריפ במיוחד. הוא יישר זנבות כאילו יוצא לו מזה פורקן מיני. ואילו השופטת היפנית, שמשום מה לבשה קימונו מסורתי, התקשתה להחזיק את החתולים על הבמה. הם ניסו לברוח לה מבין הידיים, ובצדק, אבל היפנית החזקה ידעה איך להחזיקם חזק בעורף. היא קיפלה רגליים, קיפלה אוזניים ובחנה את ערנותם עם חוט משחק קטן.

וכאן אני רוצה למחות בשם החתולים: גם אני לא הייתי מבחין בחוט הקטן אם יפנית בקימונו הייתה מודדת לי את הגולגולת מול קהל של סקרנים. ועל אחת כמה וכמה לא הייתי מבחין בחוט הקטן אם ההורים שלי היו בני דודים. זה לא עבד בבית המלוכה הבריטי וזה לא יעבוד בחתולים.

וחבל, כי לצד השבחת הגזע נערכה בתערוכה גם פינת אימוץ של חתולים רגילים, ולאורך כל השנה עמותת New Israeli Cat Alliance מאמצת חתולי רחוב – אפילו שהם טמאים. וזה ראוי לתואר "חתוליאו 2014" הרבה יותר מחתול עם 6 אצבעות.