שפם, כיפה, וקרם ידיים

 

*
מה שמרצ צריכים לעשות זה למנות, במקום זהבה גלאון, מזרחי ימני (מתוך "מה שעובד למפלגת העבודה יעבוד לכולם", ספר העזרה העצמית הכי טוב שקראתי אי פעם. ממליץ בחום. אני, למשל, החלפתי את הח' והע' שלי למזרחיים, ומאז הכתיבה שלי הפכה לכזו פופולרית שאני לא טורח אפילו לסגור סוגריים

*
אבל את הז' שלי השארתי פולני. שיהיה לו על מה להתלונן. וגם, שמרב מיכאלי לא תיקח לי את הילד (נראה אותה מוצאת משפחה להט"בקית ליאנוש הקטן)

*
כשהייתי תלמיד, אף פעם לא הבנתי למה אני לא כל כך מחורבן בריצות למרחקים ארוכים. אבל היום אני יודע. זה כי אני תפוח אדמה (ג'ון הגלי)

*
נשים תמיד קיצוניות: הן או יותר טובות או יותר גרועות מגברים (ז'אן דה לה ברייר. מסאי צרפתי מהמאה ה-17. וילה בג'ונגל, העיתון שאתם מחזיקים ביד, וילדה בג'ונגל!)

*
אשתו של מיקי ספיליין היא האינטלקטואל במשפחה, ואף עמדה לבחירה למשרת התובע המחוזי. אני יושב ומדבר איתה על פוליטיקה, והיא פורשת בפני את תיעובה האידיאולוגי והאישי לבני הזוג קלינטון. ספיליין, בינתיים, משתעמם: הוא שונא פוליטיקה.
"אני יכול לשאול אותך משהו?" הוא פונה אל אשתו.
"בטח."
"למה לא עשית לי קפה?"
"אוי, סליחה," היא אומרת והולכת למטבח. היא חוזרת תוך דקה ואנחנו שבים לדבר על פוליטיקה. ספיליין פונה אליה שוב:
"שמת בזה סוכרזית?"
"כן, בוודאי."
"בחשת?" (מתוך ראיון עם סופר הבלשים מיקי ספיליין, אביו מולידו של מייק האמר, הקשוח מכל)

*
נשמה, מותק, החלטתי להיות דתיה, וזה גורם לי לאהוב אותך יותר ויותר (מתוך מכתב שנשלח לחייל, בבסיס חיל אויר בצפון. זה היה מזמן. אולי הם התחתנו. אם כי מצאתי את המכתב מקומט בפח זבל של הנשקיה, אז אל תפתחו ציפיות. אבל פעם בעשור אני שולף אותו, וקורא, ותמה)

*
– אני אעשה לו ביד.
– לא, אני אעשה לו ביד!
– לא לא, אני הייתי קודם!!
– לא לא לא, אני כבר שמתי קרם ידיים!!! (ואז נכנס נתניהו ואמר: "ביטן ואמסלם, הגיעה זמן קריאת שמע של שחרית. תחליטו כבר)."
ויש המשך:

*
בסוף, מרוב שלא הגיעו להסכמה, נתניהו נשאר בלתי מסופק. הלך למפכ"ל המשטרה וביקש. אז מפכ"ל המשטרה אמר לו: "אדוני, יש לי כיפה ושפם, ואנשים עם כיפה ושפם לא עושים דברים כאלה. רוצה לעצור שמאלנים על חציה ברמזור אדום? אין בעיה. רוצה לדרוס אתיופים עם סוסים? קטן עלי. אבל מה שביקשת? תשמע, אצלנו בציונות הדתית יש ערכים".
"ערכים זה שמאלני", אמר לו נתניהו.
"שששש" – אמר המפכ"ל – "אמרנו בלי הדלפות!" (ויש סיום מפתיע:)

*
הלך המפכ"ל הביתה והביט בראי. ואמר לו: ראי ראי שעל הקיר, למי יש ערכים בכל העיר? אבל הראי לא ענה כי הוא לא היה ראי מדבר. כאלה יש מעט מאוד. התעצבן המפכ"ל וזרק חנוכיה על הקיר. כן, היתה לו חנוכיה בהישג יד, מה אתם מתפלאים? למחנה הדתי-לאומי יש חפצי יודאיקה בכל פינה בבית. לא כמוכם, שיש לכם רק קססה ונוט 8. נבהל הראי ואמר: "יכול להיות שהערכים שלך הם בעצם ערכי השב"כ? כי התחלתי לדבר רק אחרי שפוצצת לי את הצורה."
אז מפכ"ל המשטרה, שתגידו מה שתגידו אבל לא חסרה לו אינטליגנציה – טוב, רגשית לא נחשבת במשטרה – הודה: "יכול להיות שהתבלבלתי בין ערכים לערבים."
"אה," אמר הראי המנופץ, "אז אולי כדאי ש…" ורמז לעבר שלושת הבחורים החסונים במרפסת השירות, שעמדו אחד על כתפי השני.
"צודק," אמר המפכ"ל וקרא אליהם: "אחמד, חליל, מוסטפה – טעיתי, אתם לא סולם" (פייק פיקשן, כל הסיפור הזה)