שנת ישרים

את 2013 התחלתי עם אייפון 4 וסיימתי עם אייפון 5s. אני מניח שזה די מסכם את השנה עבורי. בין לבין לא קרה משהו חשוב במיוחד. אז בחודש נובמבר נהרגו כמעט 10,000 בני אדם בסופת הטייפון החזקה בהיסטוריה שהכתה בפיליפינים. ההלם היה הרבה יותר גדול כשביונסה הוציאה לפני שבועיים את התקליט החדש שלה, בהפתעה גמורה וללא יחסי ציבור מקדימים. אני מזכיר שמילת השנה שנבחרה על ידי מילון אוקספורד היא Selfie, שמבטאת את אופנת הצילום העצמי. עדיין לא נמצאה למילה הזאת מקבילה בעברית, ואולי טוב שכך. האדם המערבי מצלם את עצמו. חושב את עצמו. ב־2013 נמשכה הכחדתה ההדרגתית של ההגמוניה הלבנה אבל ההגמוניה הלבנה עדיין מכחישה את מצבה האנוש. אנשים צעירים ברחבי המרחב האירופי והאנגלו־סכסי נותרו בעצמיוּתם המזהרת. סביבם העולם משתנה. כלכלות קורסות, משטרים נופלים, מזג האוויר מתחרפן. אומרים שזהו דור של נרקיסיסטים, מלאים בביטחון עצמי מופרז. אם אומרים כנראה זה נכון. המחאה החברתית הגלובלית ניסתה לחלץ אותנו מגורלנו הבלתי נמנע כצעירים לבנים וזחוחי דעת, בינתיים היא נכשלה בגדול. העשירים ממשיכים להתעשר, הממשלות מרושעות וההמונים סובלים, חוץ ממי שלא סובל. אולי כל מה שיישאר מאיתנו בסופו של דבר זה ערמה של מיליארדי תמונות עצמיות באינסטגרם. פרצוף מחייך בקדמת הפריים. וכל מה שמאחור – לא מעניין.

2013 הייתה שנת האיסורים. אסור לאכול בשר. אסור לצפות בפורנו. אסור לנאוף. אסור אסור אסור אסור. יכול להיות שאנחנו חיים בתקופה הכי פוריטנית בתולדות המין האנושי. אוקיי, הגזמתי לגמרי. אבל הגזמה היא צו השעה. בתקופה הוויקטוריאנית ניסו לדכא את מיניות האדם תוך כדי התעסקות אובססיבית, ענישה ופיקוח בלתי פוסקים על הצרכים ועל היצרים, מול מה שנקבע כחריג ומה שמקובל. כמעט 200 שנה אחר כך החלוקה חמורת הסבר בין מה שנאות לבין מה שלא נאות השתלטה לגמרי על השיח. כולם מתעסקים כל הזמן בפיות ובאיברי מין. מה הכנסת היום. מה ראוי להכניס. מה לא ראוי להכניס. מה אמרת. מה לא אמרת. סולם הערכים האנושי חווה ג׳יהאדיזציה. אתה לעולם לא תהיה מספיק. לא מספיק שמאלני. לא מספיק טבעוני. לא מספיק פמיניסט. לא מספיק מוסרי. הליברליזם הפך לציד מכשפות. זהו לא העידן של האדם המתון, כי המתינות מסמלת את העולם הישן, ה״פרימיטיבי״. בעולם החדש שואפים למידה מקסימלית של שליטה ומשטור. אלה לא רק מצלמות ה־CCTV שמוצבות כמעט בכל קרן רחוב בכל עיר מערבית. מהעבר השני, ניצבים כל אלה שמינו את עצמם למנטרים של ההתנהגות הקולקטיבית. הם יושבים בפייסבוק – הזירה שבה שופטים ופוסקים – וקובעים מה נכון ומה לא נכון לאותו רגע. מובן שהם בדרך כלל ישתייכו לצד ה״נכון״ של המפה – הומניסטים, שמאלנים, טבעונים. יכול להיות שלא מלו את בניהם (מנהג ברברי), מעולם לא התגזענו, לא הרימו יד על אף אחד, אף פעם לא הטרידו מינית או שיחקו פוקר. האדם הלבן הזה, המרוכז בעצמו, שמאבד משליטתו המבוססת בעולם השחור והצהוב, פשוט לא מוכן לקבל את ה״אחר״, המלוכלך, הפושע הפוטנציאלי, אף על פי שהליברליזם שלו לכאורה דורש ממנו הכרה באותה ״אחרות״, גם כשהיא אינה תואמת את אמות המידה הבורגניות שלו. אך מכיוון שמדובר בדרך כלל בבעלי פריבילגיות ששופטים את נטולי הפריבילגיות, הרי שנוצר כאן מאבק חדש על שליטה: אנחנו אמנם נדחקים החוצה, אך נמשיך לפקח עליכם באמצעות הנשק הכי קטלני שאי פעם הומצא – הטפות מוסר! אז תושבי הדרום הם גזענים שלא מקבלים את הפליטים המסכנים אבל פתאום הפליטים הם אלימים כי הם מטרידים נשים והנשים הן מעריצות של אייל גולן ואייל גולן הוא מזרחי והמזרחים הם ימנים והימנים הם גזענים, וחוזר חלילה בלולאה מייאשת. שמעתי שיש שמאלנים רדיקלים שיוצאים נגד הפלסטינים כי הם אוכלים בשר. הם מזכירים לי את הדודות האשכנזיות בסרטי הבורקס שנוזפות בפרחחים המרוקאים על נימוסי השולחן שלהם. ועדיין, אם איאלץ לבחור בין אנסים גזענים קרניבורים לבין פמיניסטיות טבעוניות וצדקניות – אבחר ללא היסוס בקבוצה השנייה. חבל שזו נותרה הבחירה היחידה היום. בין חוטאים לקדושים. מה עם קדושים שקצת חוטאים או חוטאים שהם קצת קדושים? לאן הם נעלמו, לעזאזל?

וכמובן, השואה. 2013 הייתה גם שנת השואה. טוב, בישראל כל שנה היא שנת השואה, אבל השנה השימוש במילה הזאת חצה את הקווים, ולא בפעם הראשונה וגם לא האחרונה. כאמור, הסלמה טוטאלית בכל תחומי החיים. זה כבר לא רק ביבי והימין המתנחלי שמשתמשים בשואה כתירוץ לכל חטאי הציונות. גם השמאלנים למדו להשתמש בשואה ככלי אילוסטרטיבי. הרי הכל זה שואה שנייה: כליאת הפליטים, הכיבוש והפלסטינים, אפליית ההומואים. אם אכן מדובר בשואה – ואני לא מנסה להקטין מממדי הפשע או הסבל והעוולה – אז מה אתם יושבים בבית, לכל הרוחות? איך זה יכול להיות שהתרומה היחידה שלכם למצב הקיים היא רטוריקה? אני קורא סטטוסים בפייסבוק כלא מאמין. איזו בהלה, איזו פניקה. והופה, שום דבר לא קורה. כולם נשארים בבית מול הלפטופ ומזהירים משואה שנייה. אחר כך הם מכבים את הלפטופ וכבר אין שואה שנייה.

אז זה סיכום 2013: אנשים עם לפטופ מתלוננים על אנשים בלי לפטופ. אני תוהה אם בכלל נותרו אנשים מוסריים בעולם, או אם אי פעם היו כאלה.