רואים עולם

הזוהר של האופנה האיטלקית 1945־2014 – לונדון

בעולם שבו האופנה משתנה תדיר ופריטים רבים הנרכשים ברשתות המהירות (כמו גם חלק ממותגי הפרימיום הידועים) מיוצרים בסטנדרטים שמחשבים את תאריך התכלותם לאחור, יש עדיין חותמת אחת שעוקפת את כל הציניות הצרכנית, זו שצירוף אותיותיה הוא תו איכות שיכול כמעט להבטיח חיי נצח לפריט שאותו היא מעטרת – Made in Italy. באביב זה מקדיש מוזיאון ויקטוריה ואלברט הלונדוני את אחד מאולמות התצוגה המרכזיים שלו לחגיגה של איכות נצחית זו, כמו גם את התפתחות הסטייל האיטלקי. התערוכה תשרטט את מפת האופנה האיטלקית החל מהשנים העוקבות למלחמת העולם הראשונה, אז ביקשה הממשלה האיטלקית לשפר את מעמדה הכלכלי של המדינה, כמו גם את מורל תושביה. היא עשתה זאת בביסוס מפעלי הייצור ויכולות החייטות ומלאכת היד של חבלי הארץ השונים. תוכנית ארוכת שנים זו זכתה לדחיפה משמעותית על ידי אולפני צילום הוליוודים שהגיעו לאתרים ההיסטוריים של ארץ המגף לשם צילום סרטים תקופתיים, שם איקונות סטייל מזוהות של אמצע המאה שעברה התאהבו בחליפות המחויטות שייצרו מותגים איטלקיים והפכו לשגרירותיה בעולם כולו. ההצלחה שהגיעה בעקבות הפרסום הזה, כמו גם ביסוס מערך הייצור האיכותי, יצרו קרקע פוריה לפתיחתם והתפתחותם של בתי הדגל המזוהים עם אופנת המדינה עד היום, כמו פוצ'י וארמני, ומאוחר יותר, בשנות הפריחה של סוף ה־80 וה־90, גם ורסאצ'ה, פראדה ודולצ'ה וגבאנה – שהם עדיין מובילי האופנה המשמעותיים בעולם. לצד דגמים מכל התותחים הכבדים האלה יהיה מעניין לחזות בחלקה של התערוכה המוקדש לעתיד האופנה האיטלקית, עם מעצבים צעירים שלא זוכים לחשיפה נרחבת בתקשורת או בסיקור שבוע האופנה של מילאנו בשל השליטה חסרת התקדים שיש ללובי החברות הוותיקות על מערך האופנה והייצור של המדינה.

עד 27.7, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, לונדון 

דריס ואן נוטן – פריז

שישיית אנטוורפן פרצה לעולם האופנה באמצע שנות ה־80 כשחבורת בוגרים מחוג האופנה של האקדמיה הממלכתית לאמניות יפות של העיר הציגה את הקולקציות הייחודיות שלה ביריד מסחר שהתקיים בלונדון. כולם הפכו לקולות משפיעים בעולם האופנה בשנים שלאחר מכן, וחלקם הגדול עדיין מציג קולקציה עונתית בשבוע האופנה של פריז. עם זאת, במבחן הזמן ניתן לקבוע שדריס ואן נוטן נותר הרלוונטי ביותר מבין השישייה, זה שעדיין ממשיך להשפיע על מגמות בינלאומיות כוללות וללא ספק המעצב שנהנה מההצלחה המסחרית ומקהל המעריצים המבוסס ביותר. תערוכה חדשה שמוקדשת למעצב בפריז ממחישה באופן יפה וצנוע, כמו עבודת המעצב עצמו, כיצד הוא סיגל את היכולת לרגש ולחדש בבגדיו, שהם בראש ובראשונה לבישים ורלוונטים לחיים יומיומיים. המיצג בנוי כאריג משוכלל שבו משולבות זו בזו ההשפעות השונות שמרכיבות את עולמו הפנימי של המעצב, ומוצגים בו הדגמים שנולדו כתוצאה מההיכרות עמן: יצירות אמנות ותיקות של האמן הפיגורטיבי איב קליין שהשפיע על בחירות הצבע של המעצב, משולבות לצד העבודות הרגשיות של פרנסיס בייקון; פורטרטים עכשוויים יותר של הציירת הניו יורקית אליזבת פייטון והדפסי נופי העיר של הצלם ג'יימס ריבס השתלבו בסיום קולקציית קיץ 2013 לשורה של פריטים יפהפיים. לצד אלה מופיעים גם פריטי וינטג' אותנטיים של מעצבים משפיעים כמו כריסטיאן דיור, ולואן נוטן – בניגוד למעצבים אחרים – אין בעיה להעניק להם את הקרדיט ולהודות להם בגלוי על השפעתם המבורכת על עבודתו. שורה של פריטי לבוש וטקסטילים אקזוטיים שלוקטו מארצות ותרבויות שונות (חלקם אף נרכשו ב־eBay) מעניקה קונטקסט לעושר התרבותי בבגדי המעצב. מרבית מוצגי התערוכה מרגישים רלוונטים ואופנתיים להפליא אף שחלק ניכר מהם יוצרו לפני כמה עשורים.

עד 31.8, Musée des Arts Décoratifs, פריז

עולמו של ז'אן פול גוטייה – לונדון

תעשיית האופנה היא יקום אכזרי שבו לא רק טרנדים נכנסים ויוצאים ממעגל התודעה הקולקטיבי, אלא גם מעצבים שנחשבו עד לא מזמן לגדולי התחום. ז'אן פול גוטייה הוא אחד מאותם יוצרים היסטוריים שהשפיעו רבות על האופנה והייצוג הוויזואלי שלה בתרבות בת זממנו, ועם זאת בעונות האחרונות שבהן המינימליזם הכתיב את הטון המרכזי, הורגש שעבודתו של היוצר האקסטרווגנטי נדחקה לשולי הזירה והקולקציות העדכניות שהציג לא זכו לאותו סיקור וכבוד כמו עבודותיו המוקדמות. ייתכן מאוד שהתערוכה שמוקדשת לו באביב הנוכחי בחלל הגלריה המשפיע של מתחם הבארביקן הלונדוני תהפוך את היוצרות, וכדרכם של מיצגים אחרים שהחיו את עבודותיהם של יוצרי אופנה אחרים שאיבדו מכוחם – גם היא תשפיע על אופנת העונה הבאה אצל גל מעצבים צעירים שיפקדו את אולם התצוגה וישאבו השראה מהמפגש עם ציוני הדרך האגדיים של המעצב. תצוגת 165 פריטי הקוטור והבגדים המוכנים ללבישה תבוצע באופן המכבד את עבודתו של המעצב, שהיא בעיקרה פרובוקטיבית ותיאטרלית: חלל הגלריה, הנקי בימים כתיקונם, ילבש אווירת בורדל מסתורית. בין הפריטים האיקוניים באוסף תגרוף את מרב תשומת הלב תלבושת המחוך מחודדת הפטמות של מדונה, שנלבשה על ידי כוכבת הפופ בסיבוב ההופעות העולמי שלה בשנות ה־90 והפכה לאחד מסממני התקופה. תלבושת התוכי שייצר עבור דנה אינטרנשיונל לתחרות האירוויזיון של שנת 1998 ודאי תוביל את הפרק המוקדש לעבודתו של המעצב בקידום לבוש בין־מגדרי, לצד צילומים של מוזות טרנסג'נדריות שאימץ לאורך השנים, כמו הדוגמן אנדריי פז'יק. ב־15.4 תינתן למבקרים הזדמנות מיוחדת לחזות במעצב בשיחה מיוחדת שתערוך עמו בגלריה עיתונאית האופנה המשפיעה סוזי מנק. אירוע מעשיר לחובבי אופנה, תרבות והיסטוריה, ואם מתמזל מזלכם לבקר בלונדון באותו התאריך – מומלץ להזמין לו כרטיסים מראש.

עד 25.8, גלריית הבארביקן, לונדון

ביל קונינגהם: פסאדות – ניו יורק

בשנים האחרונות הפכה תופעת צילום אופנת רחוב מדרך תיעוד מחתרתית לזרם משפיע בתיעוד אופנה במדיה הישנה והחדשה. לאחרונה החלה ההשפעה שלה לחלחל גם לתהליך העבודה של המעצבים עצמם, שבעונות האחרונות כאילו מתחרים ביניהם מי ייצור את הקולקציה שתמשוך את עדשתם של הצלמים המובילים את המגמה, וגם תככב בכמה שיותר חשבונות אינסטגרם. המכון להיסטוריה חברתית בניו יורק מעניק העונה את הכבוד הראוי לצלם אופנת הרחוב הראשון, ביל קונינגהם, שהחל לפרסם את טור אופנת הרחוב המצולמת שלו כבר בשנת 1978 על דפי "הניו יורק טיימס" ומאז הפך לצלם שיש לו יכולת ללכוד סגנון אישי יותר מכל אופנה בת חלוף. עם זאת, התערוכה הנוכחית תנדוד עשור אחד קודם לפרסום המדור ב"טיימס", עם פרויקט מיוחד בן שמונה שנים שעבורו צילם קונינגהם דוגמניות בלבוש היסטורי (ובעיקר את המוזה שלו, הצלמת אדיטה שרמן) על רקע כמה מחזיתות הבניינים האיקוניים של מנהטן ובאתרים נוספים המזוהים עם התפוח הגדול. את "הסטיילינג" יצר קונינגהם בעצמו תוך ליקוט מאות פריטים מחנויות צדקה ובגדים שמצא זנוחים ברחוב במהלך מסעות האופניים שלו. הוא יצר תלבושות איקוניות מהיסטוריית האופנה והציג את הקונטרסט המסחרר שנוצר בין הפאר של כמה מהן לבין הנוף הקשוח של חלק מהאתרים.

עד 15.6, המכון להיסטוריה חברתית, ניו יורק