הדבר הכי מטורף שקרה ב-2017 הוא בכלל להקת אינדי מאוסטרליה

המון מוזיקאים עשו המון ב-2017, אבל להקה אחת עשתה באמת המון. עוד בתחילת דרכה, בתחילת העשור, הלהקה האוסטרלית King Gizzard & the Lizard Wizard גילתה קצב עבודה אינטנסיבי ושיחררה קרוב לשני אלבומים כל שנה. אבל זה עוד כלום. לא במקרה אמרו עליהם בפיצ'פורק שהם "אחד הסיפורים הלא צפויים והמפוארים ביותר באינדי רוק", כי בתחילת 2017 הם החליטו לקפוץ מדרגה והודיעו שהם הולכים להקליט ולהוציא לא פחות מחמישה אלבומים שלמים בשנה אחת. מי שכבר מכיר את הלהקה ויודע שהיצירתיות שלה משתווה רק למוסר העבודה הפסיכי שלה אולי לא הופתע מההכרזה, אבל הקלות שבה היא הרימה את הכפפה שהיא עצמה זרקה גרמה לכך שלא מעט לסתות ברחבי העולם הולכות לקבל את 2018 על הרצפה.

מאז האלבום הראשון שלהם ב-2012, אז היו עוד להקת אינדי לא מוכרת, גיזארד עשו כל כך הרבה דברים שונים שאפשר להגיד שהמאפיין הקבוע היחיד במוזיקה שלהם הוא פסיכדליה, בכל צורה וצבע אפשריים. נדיר למצוא אמנים שמדלגים בכזו וירטואוזיות סכיזופרנית מסגנון לסגנון ללא מאמץ, כאילו הם על מצב "שאפל". בעיקרם הם שומרים על שילדת גראז' אינטנסיבית שמורכבת מריפים מחוספסים, רפטטיביים, חסרי מנוח כמו מפרצת במוח, יחד עם השפעות של – תחזיקו חזק, זה ייקח קצת זמן – רוק פסיכדלי קלאסי, בי-מוביז, קראוט רוק, מערבוני ספגטי, פיוז'ן, פרוג מטאל, אינדי פופ, ג'אז אתיופי, תראש מטאל, רוק טורקי מהסיקסטיז, משחקי ארקייד וספרי מדע בדיוני. שלא לדבר על כך שאולי ההשפעה המרכזית עליהם היא בכלל פטריות פסילוסיבין. ועם כל זה, השאפתנות המוזיקלית המטורפת שלהם חפה לחלוטין מיומרנות כבדת ראש. יותר מהכול, גיזארד היא פשוט יצירתיות מוזיקלית שעולה על גדותיה, שנובעת ממוזיקאים שיכולים לעשות כל מה שרק ירצו, ועושים את זה עם המון חוש הומור מעוות, עטיפות צבעוניות משגעות, וקליפים, הו, איזה קליפים.

את 2017 הם פתחו עם "Flying Microtonal Banana", אלבום רוק מתקדם שמתבסס על מוזיקה מיקרוטונלית. סטו מקנז'י, הסולן והגיטריסט והפרעת הקשב שהיא הרוח החיה מאחורי הלהקה, קיבל לידיו גיטרה חשמלית צהובה ומיקרוטונלית, כלומר כזו שמאפשרת טווח רב יותר של מרווחים בין צלילים, כפי שאפשר למצוא במוזיקה מזרחית ולא מערבית, למשל. סטו התלהב מהגיטרה כל כך שהוא השיג לשאר חברי הלהקה כלים זהים ויחד הם עשו את אלבום הבננה המעופפת, בו הם שילבו מוזיקה טורקית פסיכדלית מהסיקסטיז עם רפים גראז'יים קדחתניים.

משם הם דילגו ל"Murder of the Universe", אלבום קונספט שנגמר בסייברוג שמטביע את העולם בקיא, ומתבסס בחופשיות על משחק ארקייד מ-1988, סיפורי אימה ומדע בדיוני ופרוג רוק קלאסי משנות השבעים. האלבום הבא והשלישי במספר תוך כמה חודשים הוא בכלל אלבום פיוז'ן בשם "Sketches of Brunswick East", שנראה שנוצר על הדרך, בתור אתנחתא יצירתית בין אלבום פרוג אחד למשנהו, והוא אולי הטוב ביותר בסדרה. משם הם חזרו שוב לכסח עם עם "Polygondwanaland", אופרת פנטזיה פסיכדלית, שאותו הם בחרו פשוט לחלק חינם באינטרנט. אבל לא סתם לחלק אותו בחינם, אלא לשחרר גם את קבצי המאסטר לחופשי, כך שכל אחד שרק ירצה יכול פשוט להדפיס לעצמו ויניל משלו או קסטה או מה שרק יבחר. המוני מעריצים כבר הוציאו שלל גרסאות משלהם לתקליט, ואפילו חברות תקליטים ממוסדות קפצו על העגלה והודיעו על הדפסות סיטונאיות שלו, הרי לא בכל יום יש להם את האפשרות להוציא אלבום של להקה בעלת קהל מעריצים עצום בלי לשלם לה שקל.

נותר עוד שבוע ל-2017, והאלבום החמישי בסדרה עדיין לא נחת. רבבות של מעריצים מושבעים של הלהקה כוססים ציפורניים, וההערכה הנוכחית היא שהלהקה מתכוונת להוציא אותו בדיוק בכריסמס. בינתיים גיזארד שיחררו כמה סינגלים, שלא בהכרח יופיעו באלבום, שממשיכים את הקו המיקרוטונלי אבל לא מגלים דבר לגביו אופיו של האלבום המתקרב. אפשר רק לנחש מה הוא יהיה: מפתיע, מופרך, ומקורי להפליא.

2017 של קינג גיזארד אנד דה ליזארד וויזארד צריכה סיכום משל עצמה. תוך שנה אחת הם לא רק הוציאו לפועל חמישה פרוייקטים סופר שאפתניים שהקפיצו אותם דרגה בכל אספקט אפשרי וסידרו להם אזכורים ופירגונים בכל מגזין מוזיקה אפשרי, אלא גם הופיעו בקדחתנות מסחררת בין לבין, ויש לא מעט שאומרים שההופעות של הליזארד הן-הן הדבר האמיתי. את מה שהלהקה הזו עשתה השנה העולם עוד לא הספיק לעכל, ואפשר להניח שהשם שלהם רק יישמע יותר ויותר מעכשיו. מה הם יעשו ב-2018 – את זה אפשר רק לדמיין.