עיר בלי טבעונים

אוקיי, אז שישה גברים סטרייטים מחפשים מקום לטוס אליו לסופ״ש. זו לא מסיבת רווקים. זה ניסיון לבלות ביחד ללא נוכחות נשית. לא שיש לנו משהו נגד נשים. פשוט צריך לפעמים לקחת פסק זמן מהעימות הנצחי של טסטוסטרון עם אסטרוגן. אז שישה גברים סטרייטים רוצים לברוח מהנשים שלהם (אתם אמרתם). מסתכלים באינטרנט. אחד מהם מציע שנברח לאיסטנבול. מישהו אומר שזה לא מספיק רחוק. כל השאר מוכנים לקחת את הסיכון. מקבלים רשות מהאישה. רוכשים כרטיסי טיסה. מזמינים מלון. אני נלחץ. החברותא הסטרייטית זרה לי. אני מוקף הומואים ולסביות. זאת הטירונות שלי – במסיבות של שירזי ובג׳וז ולוז. החברים הסטרייטים שלי הם אחים לצרה מתוקף ההגדרה המגדרית שלנו. אני לא צריך לצאת איתם לגיבושון. יש בינינו הסכמות בסיסיות הנובעות מתוקף מצבנו. זו לא אבחנה מצ׳ואיסטית. אני מכיר דוגמניות על יותר בּוּצ׳יות מאיתנו. ובכל זאת – נראה שיש איזשהו משהו קמאי שבוער בגבר המערבי. הוא רוצה לצאת אל המרחבים של מלון שני הכוכבים וטיסת הצ׳ארטר, לצוד שווארמה בפיתה, להרגיש עצמאי כמו זאב ערבות. כשחזרתי, נאלצתי לבשר לחברה שלי שלא היה בדיוטי פרי את האייליינר של מאק שהיא ביקשה ממני. זאב הערבות הפך תוך דקה וחצי לשפן סלעים.

חזרתי אלייך, איסטנבול, וטוב שעשיתי זאת. כי את מדהימה. את מדהימה כמו לונדון וניו יורק וברלין. לא, את יותר מדהימה. כי את לא מובסת. התאגידים האירופיים והאמריקאיים עדיין לא עיכלו אותך וירקו אותך. אין להם אומץ. יש לך יותר מדי ביטחון עצמי. את מערבית אבל רק עד הגבול שאותו את תקבעי. נכון, יש סניפים של בורגר קינג וטופ שופ ואפילו שייק שאק, מותג ההמבורגרים הכי ניו יורקי שיש וכמה קילומטרים מאותו סניף – מתנוסס טראמפ טאוור, כאילו שאנחנו נמצאים במרכז מנהטן, אבל העיר סופחת הכל. גם את התנגשות הציווליזציות הלא קיימת. איסטנבול היא העתיד. מקום נטול פרנויה. בבירות המערב מבוהלים מהפלישה המוסלמית. באיסטנבול לא חוששים מאנשי המערב. האמת היא שאני לא בטוח מי צריך לפחד ממי. כוחם של הקונגלומרטים להשחית שווה ערך לעוצמתה של הדת אם לא עולה עליה. הרבה יותר מלחיץ כשסניף ענקי של איקאה נפתח לך ליד הבית מאשר איזשהו מסגד. לא כל המוסלמים הם קנאים דתיים קיצוניים, אבל כל המנכ״לים של חברות הענק הם בהחלט פונדמנטליסטים. אני לא רוצה להיות חבר לא של אלה ולא של אלה. אגב, באיזה יום ביקרנו ברובע קאראקוי הטרנדי. ברגע אחד הקיפו אותנו גלריות, מסעדות מפונפנות ובתי קפה ״מגניבים״, מלאים בהיפסטרים ויאפים עם ג׳נטריפיקציה בעיניים. קיבלתי תמונת מראה מחרידה של עצמי. להבא, אני מעדיף להיקלע בטעות אל תוך מעוז של אל קעידה. הצילו! רק לא עוד אספרסו בר עם רהיטים יד שנייה.

אז ככה אני רואה את זה כתייר לרגע: באיסטנבול יש איזון מדויק בין דת לקפיטליזם. אני לא בטוח שאפילו ארדואן יכול להרוס את זה. החילוניות הנהנתנית טבועה עמוק בתוך החברה הטורקית, או לפחות זו האיסטנבולית. אם תנסה לפרש אותה באופן אוריינטליסטי – לא תצליח. היא נמצאת עשר צעדים לפניך. זאת עיר פרועה. קודחת. מאות אלפי אנשים ברחובות. פקקי ענק. נהגי מוניות עצבניים. היא מודרנית ופרימטיבית. נדמה לי שלא ניתן למצוא בה טבעונים. גם בזה יש משהו מרענן. אין בה תחושה שכל צעד וצעד שלך מפוקח ונשלט על ידי פקחים ושוטרים, ועדיין – הכל עובד, הכל קורה, הכל מאורגן ומתוקתק. הוכחה לכך שכאוס הוא הדבר הכי מסודר שיש, כל עוד נותנים לו לנשום. בניגוד לערי ההון המערביות, איסטנבול לא חונקת אותך. אתה יכול לאכול דג בלחמנייה עם חסה, בצל ועגבנייה, כמו שאכלו עשרות שנים לפניך. זה יעלה לך 12 שקל ותהיה מאושר. וזה לא רק זול. זה מוסרי. זה בר־קיימא. זה מחובר למקום. זה דג בתוך לחמנייה. יש משהו יותר מושלם מזה? (כן, קינוח קאימאק עם תה בצד. שתי קוביות סוכר בבקשה).

הישראלים פשוט טיפשים. אין שום דרך אלגנטית לומר זאת. זה לא חדש שהעם הזה מתנשא על כל אומה שנמצאת ברדיוס של המרחב המזרח תיכוני־מוסלמי־ערבי. אבל להתנשא על טורקיה זו באמת תופעה מדהימה במיוחד. גם להחרים אותה. כשאתה חוצה את אחד מגשרי הבוספורוס לפנות ערב, ומביט אל העבר השני של הנהר, העיר נפרשת מולך במלוא הדרה. מטרופולין של למעלה מ־14 מיליון איש. היסטוריה גועשת של 2,000 ומשהו שנה. מי זאת ישראל הקטנטנה? איזה עכברון מוכה שיגעון גדלות הפכנו להיות. מישהו בכלל עוד יכול להתייחס אלינו ברצינות? אנחנו מנהלים קרב אגרופים כשהיריב בכלל לא נמצא בזירה. אפשר להמשיך ולהתחשבן ולעסוק בפינקסנות אינפנטילית. לא, לא מסוכן לנסוע לאיסטנבול. רק נרקסיסטים ישראלים חושבים בטעות שהם מעניינים את כל העולם. הטורקים אוהבים את החיים. אין להם זמן לשטויות פוליטיות שעפות להם מעל לראש (גם לי אין זמן לזה). בכלל, אין כמו איסטנבול כדי להכניס אותך לפרופורציות. כשאתה חוזר לתל אביב, ונזכר בכל שירי האהבה שמשוררים בשמה, אתה תוהה אם זאת באמת עיר, או שיש רק שירי אהבה. איסטנבול היא וואחד עיר אמיתית. כנראה שתל אביב היא הדבר הזה שנמצא במרחק שעתיים טיסה משם.