משפחה כן בוחרים

לאגר | Lager

שם כללי למשפחת סגנונות בירה הלקוח מהמילה הגרמנית "איחסון". בירות המיוצרות בתהליך של תסיסה תחתית על ידי שמרי לאגר, בטמפרטורות קרות יחסית (8-14 מעלות), כשלאחריו אוחסנו למשך מספר שבועות בטמפרטורה קרה יותר (0-3 מעלות). הניסיונות הראשונים לייצר בירות כאלו היו במאה ה-15, אז ניסו בגרמניה למתן את טעם הבירה ע"י אחסון במערות קרירות לתקופת תסיסה ארוכה מזו שהייתה מקובל אז. שמרי הלאגר, האחראים על התסיסה של בירות הלאגר המודרניות היום, בודדו לראשונה על ידי מבשלת קרלסברג רק בסוף המאה ה-19, וכך נוצרה לראשונה האבחנה הרשמית בין לאגר לאייל. בירות ממשפחת הלאגר מתאפיינות בטעמים וריחות נקיים, פרחוניים ועשביים. לרוב יהיו בירות הלאגר פשוטות וקלות יחסית לשתיה, אך ישנם גם מספר תתי סגנון מורכבים יותר.

סגנונות במשפחת הלאגר:

• פילזנר בוהמי | Bohemian Pilsener

לאגר זהוב וארומטי שיוצר לראשונה בעיר פילזן בשנת 1842. מכיל מים רכים וזן כשות צ’כי משובח שנקרא סאאז (Saaz). בעל אופי מעודן, ארומות פרחוניות בולטות וטעמים נקיים של לתת פריך.

• פילזנר גרמני | German Pilsener

ידוע יותר בגרמניה בשם המקוצר פילס (Pils). לאגר בהיר הנחשב ליוקרתי ומריר יותר לעומת לאגרים בהירים גרמנים סטנדרטים. מכיל זני כשות אציליים וארומטים, ובעל טעמי לתת נקיים מאוד.

• הלס | Helles

לאגר בווארי בהיר ופופולרי, הנחשב לברירת המחדל בברים בדרום גרמניה. בעל טעמים לחמיים, קל לשתיה, וללא מרירות משמעותית.

• לאגר וינאי | Vienna Lager

לאגר מסורתי מתקתק וענברי בצבעו, שמקורו בוינה. מתאפיין בטעמים קרמליים וקלויים עדינים, במתיקות נעימה ובמרירות קלה, שלא מאפילה על טעמי הלתת.

• לאגר ענברי | Amber Lager

בירות המבוססות על הלאגר הוינאי, אך מיוצרות בשיטה פחות מסורתית ומחומרי גלם פשוטים יותר. מתקתקות, קלות לשתיה ונעימות.

• אוקטוברפסט/מארצן | Oktoberfest/Marzen

בירת לאגר עשירה ומאלטית. הסגנון המאפיין את הבירות המיוצרות עבור חגיגות אוקטוברפסט. מיוצרות בחודש מרץ, מתיישנות בקור במהלך הקיץ ונמזגות רק בזמן הפסטיבל.

• לאגר כהה | Dark Lager

מזוהה עם העיר מינכן שבבוואריה, שם יוצר לראשונה, ונפוץ גם בצ'כיה. נקרא גם דונקל כהה. חום בצבעו, עשיר בטעמים קרמליים, בעל גוף בינוני ומרירות כמעט בלתי מורגשת.

• שווארצביר | Schwarzbier

לאגר כמעט שחור ואטום, הכהה ביותר במשפחה. בעל טעם מריר, המגיע בעיקר מהכשות, ארומה של קרמל, לקריץ וקפה, וטעמים קלויים עדינים עם רמיזות לשוקולד.

• בוק | Bock

לאגר חזק, הן מבחינת אחוז האלכוהול והן מבחינת הגוף והטעמים. דורש זמן הבשלה ארוך. מקורו בגרמניה, שם שימש את הנזירים כ"לחם נוזלי" במהלך צום. סגנון עונתי המתאים במיוחד לאביב ולסתיו.

• דופלבוק | Doppelbock

בוק כפול. כשמו כן הוא – לאגר עשיר מאוד, אפילו יותר מהבוק. יוצר לראשונה במינכן על ידי הנזירים הפאולאנרים. כהה, בעל גוף מלא וסמיך וטעמים מתקתקים בולטים.

• לאגר חזק | Strong Lager

שם כללי לבירות לאגר בעלות אחוז אלכוהול גבוה מהרגיל (6 ומעלה), שאינן מיוצרות בתסיסה ארוכה מסורתית כמו בירות בוק. הלאגר החזק קליל יותר ומאלטי פחות מבירות הבוק.

• לאגר יבש | Dry Lager

בירת לאגר בהירה, קלה ונעימה מאוד. סגנון שפותח ביפן במטרה ליצור בירה בעלת סיומת יבשה במיוחד, לה אחראים השמרים, שאוכלים כמעט את כל הסוכרים.

אייל | Ale

שם כללי למשפחת סגנונות בירה (רובם אנגליים במקורם) ששמם היה שם נרדף למילה בירה עד סביבות המאה ה-15. כשאומרים אייל כיום, מתכוונים לבירה שהותססה בעזרת שמרי אייל הפועלים בחלקו העליון של מיכל התסיסה (תסיסה עילית), בטמפרטורה גבוהה יחסית (16-24 מעלות) במשך מספר ימים בלבד. משפחת סגנונות בירה מסועפת ומגוונת הרבה יותר לעומת משפחת הלאגר. בירות ממשפחת האייל מתאפיינות בטעמים וריחות פירותיים, אדמתיים, עשירים ומורכבים. לרוב הן כבדות, עוצמתיות וחזקות יותר מאשר בירות לאגר, אם כי לא בהכרח.

סגנונות במשפחת האייל:

• בלונד אייל | Blond Ale

בירת אייל בהירה ורגועה, לא עשירה במיוחד בריחות וטעמים, אך פריכה, קלילה ומאוד נעימה לשתיה. מזכירה לעיתים בירת לאגר, אם כי פירותית יותר. פופולרית בקנדה, ארצות הברית ואנגליה, ויכולה להוות צוהר אל עולם הבירה עבור אנשים שלא רגילים למשקה.

• פייל אייל אנגלי | English Pale Ale

סגנון שנוצר בעיר ברטון במאה ה- 18, קיבל את שמו כיוון שהיה חיוור משאר הבירות שיוצרו אז. מכיל מים עשירים במינרלים (קשים). זהו אייל קלאסי בצבע ענבר-נחושת עם טעמי לתת בולטים, פירותיות נעימה ומרירות טובה. גרסת החבית לבירה בעלת מאפיינים דומים נקראת ביטר (Bitter).

• פייל אייל אמריקאי | American Pale Ale

גרסה אמריקאית של הסגנון האנגלי, שהפכה לנושאת הדגל של מהפכת מבשלות הבוטיק בארצות הברית. מבוססת על מקבילתה האנגלית, אך נשענת על זני הכשות האמריקאים כבסיס לאופייה הייחודי: ארומה הדרית בולטת, מרירות מודגשת, טעמי לתת עדינים ופירותיות נעימה.

• אינדיה פייל אייל | India Pale Ale

סגנון שנוצר באנגליה במאה ה-18, כפתרון לבעיה באספקת בירה טרייה לחיילי ונתיני הממלכה הבריטית בהודו. מכיל תוספת משמעותית של כשות ויותר אלכוהול מאייל סטנדרטי, השומרים על טריות הבירה לאורך זמן באופן טבעי. סגנון פופולרי מאוד בארצות הברית. בעל צבע שנע בין זהוב לנחושת עמוק, ארומות פרחוניות ופירותיות בולטות, וטעמים הנוטים לכיוון המר.

• אייל ענברי | Amber Ale

שם כללי לבירות אייל בגוון ענברי-אדום ללא הגדרה סגנונית מסוימת. מקורן בארצות הברית והן דומות במאפיינים לפייל אייל האמריקאי, אך נבדלות ממנו במאלטיות וקרמליות מורגשות יותר ובדרך כלל גם בפחות כשות.

• אייל אירי אדמדם | Irish Red Ale

סגנון מסורתי מאירלנד של אייל אדמתי, מאלטי וקרמלי עם מרירות מרוסנת. לרוב מאוזן מאוד וקל לשתיה, עם אחוז אלכוהול ממוצע ומטה. נפוץ פחות כיום מאשר בעבר.

• אייל חום | Brown Ale

סגנון אנגלי טיפוסי שעוצב במאה ה-19 כגרסה חזקה יותר של בירה מסוג Mild. צבעו מהגוני-חום והוא בעל ארומה וטעמים המזכירים קרמל, אגוזים, טופי, שוקולד וקלייה, הנוצרים משימוש בלתתים הקלויים בטכניקות מיוחדות. מרירותו מתונה יחסית.

• פורטר | Porter

הוצג לראשונה בלונדון בתחילת המאה ה-18, כערבוב של שלושה סוגי בירה שונים. בעל גוון חום כהה וראש קצף בצבע מוקה. מפגין טעמים קרמליים-קלויים, ארומות של מאלט, וניל וקקאו, עם מרירות וגוף בינוניים.

• סטאוט | Stout

סגנון שנזקף לזכותו של ארתור גינס האירי, שייצר פורטר חזק וחסון (סטאוט באנגלית), עד שהפך עם הזמן ובעקבות הצלחתו לסגנון בפני עצמו. בעל צבע שחור, קצף קרמי, ארומות המזכירות קפה קלוי, טעם מריר וסיומת יבשה. מכיל שעורה גולמית קלוייה בעוצמה, האחראית על האלמנטים דמויי הקפה השחור. נוסף לבירה בסגנון זה, המכונה סטאוט יבש, ישנם תתי סגנון נוספים: אקסטרה סטאוט (עשיר) סטאוט אימפריאלי (חזק), סטאוט צדפות (נדיר) וסטאוט מתוק (אנגלי).

• יין שעורה | Barley Wine

לא יין אלא בירה כמובן, אבל עם אחוזי אלכוהול גבוהים מאוד המתקרבים לאלו של יין. זהו אייל מסורתי ודי נדיר כיום ממוצא אנגלי, עוצמתי וקינוחי באופיו. בעל פירותיות מורכבת, מרירות משמעותית, גוף מלא וסיומת ארוכה.

• חיטה בסגנון גרמני | Weissbier

מיוצרות משילוב של לתת חיטה ולתת שעורה ביחס של בערך 50-50. את הניחוח המיוחד של בירות אלו מעניקים השמרים. ארומות של בננה, אפרסק ותפוחים לצד וניל, ציפורן ומסטיק הן תוצר של קו שמרי אייל החיטה הבווארי ורובם יורגשו גם בטעם. בהירות-זהובות ברובן, בעלות ראש לבן ענק ומראה מעורפל שהוא תוצאה טבעית של העדר סינון. לבירות החיטה בגרמניה יש מספר תתי סגנון כמו קריסטל-ווייצן (מסוננות), דונקל-ווייצן (כהות), ווייצן-בוק (חזקות) ועוד.

• חיטה בסגנון בלגי | Witbier

הגרסה הבלגית לבירות חיטה. מתובלת בגרגירי כוסברה, קליפות תפוז מסוג קוראסאו, ובדרך כלל תבלינים סודיים נוספים. שימוש בחיטה גולמית והעדר סינון מעניקים לבירה מראה "חלבי" (בהיר ומעורפל). התיבול העדין נותן ארומה פירותית ומפולפלת נעימה. זהו סגנון קייצי וקליל עם אחוז אלכוהול ממוצע שהפך מאזוטרי מאוד לפופולרי יותר ויותר עם השנים.

בירות מנזרים | Abbey Beers

בירות מנזרים הן לא סגנון ספציפי של בירה, אלא משפחת בירות שהמשותף לכולן הוא קשר כלשהו למנזר, בין אם תהליך בישול הבירה מתבצע בין כותלי המנזר (כמו במקרה של המנזרים הטראפיסטים) או בין אם הקשר הוא מקרי ומאולץ כמו קריאת הבירה על שם מנזר שנהרס או אחד מקדושיו המעונים. הבירות שמקורן במנזרים מגוונות, אך נשענות בעיקר על כמה סגנונות מנחים שעיצבו הנזירים הטראפיסטים. השיטה לאבחנה בין הבירות השונות היא על פי רמת צפיפות הסוכרים בתירוש, ומתבטאת במספרים המסמלים את החוזק ההתחלתי, למשל 6, 8, 10, 12. שיטה זו הולידה גם את המונחים סינגל, דאבל, טריפל וקוואדרופל – סוג נוסף של סולם המרמז על חוזקה של הבירה.

• דאבל מנזרי | Abbey Dubbel

הבירה השנייה בחוזקתה של כל מנזר (ה-8 בסולם צפיפות הסוכר). כאייל בלגי קלאסי, הדאבל מפגין מאפיינים של תסיסה עילית וחמה, עם תסיסה נוספת בבקבוק. בעלת גווני אדום-חום-ענבר כהה וראש קצף בז’י ובולט שנשאר. מכילה סוכר קנה בלגי כהה ובעלת ארומות וטעמים עשירים ומורכבים הכוללים לתת מתוק וקרמלי, פירותיות (בעיקר פירות כהים כגון שזיפים וצימוקים) וריחות מפולפלים.

• טריפל מנזרי | Abbey Tripel

מכיל יותר אלכוהול מדאבל, אך צבעו בהיר יותר. הרוב הגדול של הלתת הוא בהיר, תוספת סוכר הקנה הבלגי בהיר גם היא, והתוצאה היא בירה צהובה/זהובה ומעט עכורה. בעל ארומה עשירה בריחות של תבלינים, עשבים, שמרים, אלכוהול ופירות. מריר ויבש יותר מדאבל, ומפגין טעמים מורכבים וחזקים של לתת מתקתק, פלפל שחור, פירותיות לימונית, פרחוניות וטעמים שמריים.

• אייל בלגי חזק | Belgian Strong Ale

שם כללי לבירות אייל חזקות שמקורן בבלגיה או כאלו המבוססות על המסורת הבלגית. יכולות להיות בהירות מאוד, ענבריות וגם כהות, אך תמיד יכילו אחוזי אלכוהול גבוהים, מתיקות דומיננטית, ארומה כשותית נמוכה ומאפיינים פירותיים.

בירות פירות | Fruit Beer

שם כללי לבירות המכילות אלמנט כלשהו של פרי ויכולות להתבסס על כל סגנון. בין אם הוספו לבירה פירות שלמים, רכזים או מיצים – כל עוד תוספת הפרי היא משמעותית ומורגשת בריח ובטעם, ניתן לקטלג את הבירה תחת קבוצה זו.

למביק | Lambic

סגנון בירה מסורתי וייחודי לאזור העיר בריסל ועמק הסן הסמוך לה. לא בדיוק אייל ובטח לא לאגר. בירה בסגנון זה עוברת תסיסה פתוחה וספונטנית על ידי שמרי פרא הנמצאים באויר ומעניקים לה טעמים חמצמצים ויבשים מעניינים. למביק מכיל לפחות 30% חיטה וכשות מיובש ומיושן לטובת שימור בלבד. נהוג ליישן בירה בסגנון זה לתקופות ארוכות בחביות עץ אלון משומשות ולבקבק כבלנד של למביק צעיר (6 חודשים) ובוגר (2-3 שנים) ליצירת סגנון בירה נפרד הנקרא גירז (Gueuze). בזכות הסוכרים שעדיין נוכחים בלמביק הצעיר נוצרת תסיסה מחודשת בתוך הבקבוק שמובילה לטעמים ותחושות המזכירים מאוד שמפניה, ורמוט יבש ושרדונה.

למביק פירות | Fruit Lambic

תת-ז’אנר הלמביק הנפוץ ביותר בעולם והקל ביותר לעיכול. מדובר בלמביק לו הוספו פירות שלמים (או תרכיזי פירות) ישירות לחביות העץ בזמן ההבשלה והייצוב של הבירה. הפירות מהווים ניגוד מצוין לחמיצות המשקה, והמועדפים לשימוש הם בעלי גרעין כגון דובדבן (קריק בפלמית) ואפרסק, אך גם פטל ופירות יער נוספים הם פופולריים מאוד.

רוצים להשתתף בתחרות Carlsberg Challenge 2014?