מצא את התמנון
כשאתה מוקף בים מלא טורפים, הדרך הטובה ביותר לא להפוך לארוחה היא לוודא שאף אחד מהם לא רואה אותך. מה הופך את התמנון לאחד מאלופי ההסוואה בעולם החי? מחקר מגלה את סודות ההסוואה של התמנונים
כאשר אתה מוקף בים מלא טורפים פוטנציאליים, הדרך הטובה ביותר לא להפוך לארוחה היא לוודא שאף אחד מהם לא רואה אותך. בעלי חיים רבים משתמשים בהסוואה על שלל צורותיה. עם זאת, מעט מאוד ידוע על האופן שבו נוצרת הסוואה טובה – ומהם מאפייניה.
סרטון מרתק על צוללן ותמנון:
לסילוניות (מחלקה של חסרי-חוליות ימיים הנחשבת המפותחת ביותר מבחינה אבולוציונית) ככלל, ולתמנונים בפרט, יש יכולות הסוואה מהטובות והמהירות בעולם החי. מבנה עורו המתוחכם של התמנון, המערכת העצבית ושלל חושיו – פועלים בתיאום, ומאפשרים לו לייצר דגמי הסוואה ותקשורת על פני עורו, דגמים שיכולים להתחלף במהירות יוצאת דופן.
סודות ההסוואה
מחלקת הראש-רגליים בכלל, והתמנונים בפרט, כוללת בעלי חיים שהם מומחים גדולים בהסוואה, ומפעילים מניפולציה של צבעים וטקסטורות של עורם, במטרה להסתתר ולתקשר בינם לבין עצמם. אבל האסטרטגיה שלהם, מתברר, אינה סתם התמזגות לתוך הרקע הכללי שבסביבה. חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, בשיתוף עם המרכז הזואולוגי בנאפולי, עמלו בניסיון לחשוף את סודות ההסוואה. ממצאי המחקר הם חלק מעבודת הדוקטורט של נועם יוסף, בהנחייתו של ד"ר נדב ששר, במסגרת תוכנית לביולוגיה וביוטכנולוגיה ימית בקמפוס אילת של האוניברסיטה. הממצאים פורסמו בעיתון המקוון PLoSOne וזכו לתהודה רבה.
במחקר נבדקו – תוך שימוש בכלים מתמטיים לניתוח תמונה – הפרמטרים הסביבתיים, וכמות המידע הנאסף על ידי התמנון כדי ליצור דגם הסוואה משכנע. המחקר נערך באילת, אך הושלם בנסיעת מחקר לאי קאפרי ולתחנת המחקר הביולוגי בנאפולי שבאיטליה. לתוצאותיו יש השלכות מעשיות ברורות, ולא רק בתחום הצבאי.
במהלך המחקר צולמו בים שני מינים של תמנונים: תמנון עינוני (Octopus cyanea) ותמנון מצוי (Octopus vulgaris). כל תמונה שנלקחה ממעוף הציפור (או ליתר דיוק ממבט הכריש), הוסבה לתמונה בגווני אפור (כיוון שתמנונים הם עיוורי צבעים). החוקרים בחרו מתוך התמונה מלבן המכיל את גלימת התמנון (גופו ללא זרועותיו), ותוכנה לעיבוד תמונה השוותה את דגם התמנון לשאר חלקי התמונה – תוך חיפוש התאמה.
האזורים הדומים ביותר לתמנונים לא נמצאו בהכרח בסמוך אליהם או הראו דמיון לחלקים רבים בתמונה. במקום זאת, 10 מתוך 11 תמנונים חיקו עצם ברור או אובייקט מסוים שנמצא בקרבת מקום. הם דימו אלמוג, סלע, כתם חול מוזר, או כתם של אצות. הפרט הנוסף הראה דפוס לא ברור, שאותו אי אפשר היה להחשיב כתוצאה מובהקת.
צילום: שאטרסטוק
לראות ולא להיראות
תמנון היושב על השונית צריך לדאוג להישאר מוסווה גם מפני דג גדול שעלול להגיע מלמעלה, אך גם מפני צלופחים וטורפים אחרים המגיחים מן הצדדים. מאחר ואויבים המתקרבים מזוויות שונות יראו את התמנון על רקע שונה, אולי הגיוני שהתמנון יוותר על המיזוג המושלם, כיוון שלמעשה אי אפשר לייצר הסוואה מכל הכיוונים בכל רגע נתון; גם לאחר תהליך ההסוואה, עלולים לפעמים התמנונים לטעות ולהישאר בולטים לעין. עם זאת, בסביבה מורכבת כמו שונית האלמוגים, רכישת תכונות עיקריות של אובייקט מסוים יכולה לשמש את התמנון טוב יותר מהתאמת חזותו למראה הכללי של השונית.
מדענים גילו תאים מיוחדים בעור התמנון המסייעים להם בביצוע החיקויים: תאי פיגמנט משוכללים, תאים מחזירי אור ומפזרי-אור. לדברי נועם יוסף יש עדיין יותר שאלות מתשובות: "מהם הרמזים החזותיים שבהם עושים שימוש אותם בעלי חיים? כיצד מתאימים תמנונים את צבעם למרות שהם עיוורי צבעים? איזה מידע מועבר מהעין למוח? ומה תמנון באמת רואה? אנחנו עדיין רחוקים מלהבין עד תום את עקרונות ההסוואה. עלינו להמשיך לחפש פיסות מידע. כלומר, בהנחה שנוכל למצוא אותם."
