מדורת השבט: ההצגה "שבטים" מצליחה לעסוק בנושא חשוב מבלי להטיף לקהל

"שבטים", פרי עטה של המחזאית־במאית הבריטית נינה ריין הנחשבת כוכבת עולה, מכיל את כל האלמנטים הדרושים לרקיחת מוצר מבדר ויעיל. בפיקוחו של רוני פינקוביץ', שהוכיח עצמו פעמים אינספור בבימוי דרמות משפחתיות עם נגיעות קומיות, הגרסה העברית בתיאטרון בית ליסין אכן הפכה לכזאת. העסקה כוללת גם את יובל סגל ויעל לבנטל כהורים בני 50 (סגל בן 42), אור בן מלך (המוכיח שוב יכולת מעוררת הערכה להעצים תפקידי משנה) ולורין מוסרי הסימפטיים, וכמובן ידידיה ויטל ואגם רודברג בהופעת בכורה שלה בתיאטרון רפרטוארי.

היתרון של "שבטים" הוא עיסוקו בנושא מסקרן וחשוב, בלי להטיף לקהל ללא הרף שהוא צופה במחזה מסקרן וחשוב. ידידיה ויטל מגלם להפליא את בילי, צעיר חירש מלידה שגדל במשפחה של שומעים (ולא בהכרח מקשיבים) אך למד לטשטש את מגבלותיו ולהיטמע בסביבה ה"נורמלית". למעשה הוא חוליה מתפקדת יחידה בתשובה הבריטית למשפחת זגורי, שכל הנפשות הפועלות בה מרוכזות לחלוטין בעצמן.

האב כריסטופר (סגל, בדמות שקשה מאוד לחבב אף שהיא מתפקדת כאתנחתא קומית) גורם לדוקטור האוס להיראות מנומס וחביב לבריות, לאם בת' (לבנטל) יש נטיות ספרותיות ואפס מודעות לסובב אותה, ושניהם מייחלים ליום בו ילדיהם ינטשו את הבית. הילדים הם בתם רות (מוסרי), השרה אופרטות בפאבים וקוראת לזה קריירה; ובנם דן (בן מלך) המנסה לחבר תזה שמהותה נותרת עלומה כמו ההפרעה הנפשית שממנה הוא סובל והגורמת לו לשמוע קולות.

כאשר בילי פוגש באירוע התרמה את סילביה (רודברג), צעירה שהוריה חירשים והיא עצמה מאבדת בהדרגה את שמיעתה, הוא מתאהב בה מיד. סילביה מלמדת אותו את שפת הסימנים ומעודדת אותו לצאת מחיבוק הדוב המשפחתי ולמצוא דירה ועבודה. לעומת זאת בילי החירש מלידה אינו מבין באמת מה עובר על מי שחיה כשומעת ועומדת בפני מעבר לקיום הנתפס בעיניה כפגום.

זהו טוויסט מעניין לא פחות מדילמת "האם תיתכן אהבת אמת בין חירשת ושומע", שכבר מוצתה במחזה "ילדים חורגים לאלוהים", ואגם רודברג מעבירה אותו בצורה מושלמת בסצנת המריבה בסוף המחזה, שבה היא שוברת לרסיסים את עצמה ואת הקהל. יכולות ההבעה ושפת הגוף שלה, בלי טיפת ציניות, נולדו לבמת התיאטרון. שום הופעה של רודברג על המסך (פרט אולי לסרט "אבא כחול לבן" שבו התגלתה בגיל 15) לא משתווה לטור דה פורס בסצנה הזאת ב"שבטים".

בכל זאת המחזה לוקה מדי פעם בחוסר אמינות. לא ברור מהם הקולות ששומע דן והכדורים שהוא לוקח, מדוע בסצנת המפגש הראשון בין סילביה ומשפחתו של בילי היא אינה עוזבת בטריקת דלת אחרי חמש דקות לנוכח המתקפה הברוטלית עליה, ומדוע דן מנשק את סילביה אך שום קונפליקט לא מתפתח כתוצאה מאקט שהוא חומר נפץ דרמטי. מי שיצליח להתעלם מאנקדוטות אלה אכן ימצא ב"שבטים" שעה וחצי של דרמה קומית עשויה היטב, עם שני שחקנים צעירים בכושר שיא.

השורה התחתונה: יפה המזרקה של אגם