לא רץ

לפני חמש שנים הקמנו בתל אביב תנועה עירונית חדשה. הצגנו חזון: עיר לכולנו. לכולנו – לא לעשירים בלבד. לכולנו – מעבר ולמרות קווי ההפרדה שהחברה הישראלית מתמחה בהעמקתם. עיר שבראשה עירייה שבאמת מתמודדת עם בעיות של דיור, חינוך ופערים, מתייחסת לתושבים, באמת מתייחסת לתושבים ומתייחסת לקהילות – לכל הקהילות בעיר.

מסביב לחזון הזה התאחדנו – נשים וגברים ממקומות מאוד שונים. אמרנו שאמנם חשוב מהיכן באנו אבל הרבה יותר חשוב לאן אנחנו רוצים ללכת. גילינו שאפשר ללכת דרך ארוכה יחד כדי לעשות בעיר שינוי אמיתי. את הערכים הסוציאליסטיים והסביבתיים שלנו תרגמנו לחיי העיר, לתשובות מעשיות לשאלות האמיתיות של התושבים, ויצאנו יחד למסע פוליטי. מסע מופלא. אמרו עלינו הכל. לא חסכו מאיתנו התקפות והשמצות. אולי בצדק, כי במהירות רבה הפכנו למסוכנים.

עיר לכולנו עשתה קמפיין בחירות שלא היה כמוהו. בלי כסף אבל עם אלפי מתנדבים, ברחובות, ברשתות, בקלפיות. לראשות העירייה זכינו ב־46 אלף קולות. רשימת עיר לכולנו קיבלה 21 אלף קולות והפכה לסיעה הגדולה במועצה.

רוח הקמפיין הזה המשיכה להדהד בעיר גם אחרי הבחירות. בצדק כתבו שעיר לכולנו הייתה המהדורה הראשונה של המחאה החברתית. ניסו לפורר אותנו, עשו מאמצים לפלג אותנו, אבל עיר לכולנו נותרה מאוחדת. כשהתברר שחולדאי לא יסכים לשינוי אמיתי התייצבנו באופוזיציה ועשינו משם עבודה קשה וטובה. חברי מועצת העיר מטעמנו – אהרון מדואל, רחל גלעד־וולנר, יואב גולדרינג, יעל בן־יפת, נח עפרון, שרון מלכי ושרון לוזון – היו והנם דוגמה למסירות ולפעילות.

היינו בשטח. במאבקים ובקמפיינים. מקמפיין התקציבולטור למען שקיפות התקציב העירוני, דרך המערכה נגד מפגע התחנה המרכזית החדשה ועד קמפיין מהיר בעיר למען מהפכת תחבורה ציבורית שהייתה צריכה להיעשות כבר מזמן. ואף על פי שהיינו באופוזיציה כפינו שינויים: מהנת"צ באבן גבירול ועד פארק קריית ספר. אחרי חמש שנים של עיר לכולנו, ואף שהיינו באופוזיציה, הצלחנו להזיז לא מעט דברים.

אבל בהנהגתו של חולדאי העירייה לא באמת שינתה כיוון. משבר הדיור בעיר חריף יותר משהיה; הדרום מוזנח וחלקים ממנו הפכו לשטח הפקר; מערכת החינוך בבעיות מתמשכות; אין שינוי אמיתי בתחבורה הציבורית; העיר ממשיכה להתנהל כדיקטטורה כוחנית – ראש העירייה לא סופר אפילו את מועצת העיר; העירייה מילאה תפקיד מחפיר בדיכוי המחאה החברתית ובפירוק מאהלי המחאה.

את השינוי שעליו חלמנו צריך עוד לבצע. מוטלת עלינו אחריות כבדה, כי עיר לכולנו היא מרכז כוחות השינוי בעיר.

לפני חמש שנים קיבלתי על עצמי לעמוד בראש התנועה. הודעתי כי אם לא אבחר לראשות העירייה לא אתפטר מהכנסת, אבל התחייבתי להמשיך ולהנהיג את עיר לכולנו כראש הסיעה המורחבת שתנהל את פעילות התנועה במועצה ובעיר. עמדתי בהתחייבותי. לאורך כל התקופה הסיעה המורחבת של עיר לכולנו הייתה מוקד לחשיבה ופעולה אופוזיציונית בעיר.

בחמש השנים האלה התגבשה כאן הנהגה עירונית חדשה. בעיר לכולנו צמחו מנהיגים ומנהיגות – חברי וחברות מועצת עיר, פעילות ופעילי שטח, מנהיגות ומנהיגי התארגנויות של תושבים. סביב עיר לכולנו, במעגלי המחאה החברתית והפעילות הציבורית, התפתחו כוחות נוספים.

הגעתי למסקנה שברגע הזה נכון לזוז הצדה, להתמקד באתגרים המורכבים שמציבה עתה הזירה הפרלמנטרית ולתת לכוחות חדשים להוביל את המערכה בעיר.

לכן החלטתי לא לשוב ולהציב את מועמדותי לראשות עיריית תל אביב־יפו.

העיר הזו חשובה לי. בכוונתי להמשיך ולהיות מעורב. אתגייס למסע הבחירות של עיר לכולנו למען שינוי גדול בעיר. עיר לכולנו היא חזון וגם דרך. אני מאמין בהם. אני משוכנע שלא יהיה כאן שינוי גדול בלי חזון אמיתי של עיר לכולנו. אני מחויב לדרך שתרגמה השקפת עולם למאבקי שטח והשכילה לאחד מגוון חברתי ואנושי נפלא.

בשבוע שעבר קיימנו אספה כללית של עיר לכולנו. האולם היה צר מלהכיל את הפעילים והפעילות, ותיקים וחדשים, מלב העיר, מהצפון ומהדרום. יצאתי מהאספה בתחושה ברורה: אנחנו יכולים לעשות את השינוי הגדול.

החודש נסיים את מפקד החברות בעיר לכולנו. עיר לכולנו היא תנועה של פעילים ופעילות. זו ההזדמנות לפנות אליכם ואליכן להשלים עכשיו את דרישות הפעילות (שלוש פעילויות לנשים ולחברים ותיקים, חמש פעילויות לחברים חדשים) ולקבל את הזכות להשתתף איתנו בהכרעות. בחודש הבא נקיים אספות כלליות נוספות ובהן נחליט על מועמד או מועמדת לראשות העירייה ונבחר הנהגה חדשה לתנועה.

אני רוצה להודות לכולכן ולכולכם על ההתגייסות והמחויבות. למדתי המון מהשותפות שלנו, מהפעילות, מהשליחות הזו.