כוס התה שלנו: צוק איתן דווקא כן מעניין את הבריטים

עד צוק איתן סברו הישראלים בלונדון שהסכסוך הישראלי־פלסטיני לא מעניין את הבריטים. בפתיחת פסטיבל הקולנוע הישראלי בלונדון לפני כמה שבועות, למשל, הפגינו בכניסה כמה פעילים פרו פלסטינים בודדים, ועוברי האורח חלפו על פניהם כמעט בלי לעצור. היום זה בטח היה נראה אחרת.

כ־20 אלף פרו פלסטינים הפגינו לאחרונה מול שגרירות ישראל, לאחר שצעדו ברחוב דאונינג, שבו מתגורר ראש הממשלה. זהו מספר פסיכי של מפגינים במונחי לונדון, שלא ידעה הפגנה אנטי ישראלית בסדר גודל כזה גם בימי עמוד ענן. האמוציות סערו, והקהל המשולהב חזר פה אחד: "להפסיק את הטבח בעזה", "להחרים את ישראל" ו"לשחרר את פלסטין".

למחרת התקיימה באותו מקום הפגנת תמיכה בישראל, שאליה הגיעו כ־5,000 איש – מספר שהפתיע הן את המארגנים והן את המשטרה. התומכים קישטו את הרחוב בדגלים, שרו "הללויה", "ירושלים של זהב" ו"כל העולם כולו". שיא האירוע נרשם עם השמעת אזעקה במערכת הכריזה. הנוכחים התבקשו להרכין ראשם לאות הזדהות.

בתקשורת הבריטית מוקדש זמן מסך רב ל"קונפליקט העזתי", כפי שמכונה כאן המבצע על פי מסורת האנדרסטיימנט הבריטית. מאז החל המבצע הקרקעי התמלאו ערוצי הטלוויזיה והעיתונים בתמונות ובעדויות קשות של הרס וגופות ברחובות עזה. חיילי צה"ל שנהרגו זכו אמנם להתייחסויות, אבל הכותרת הראשית של ה"גרדיאן" הייתה: "מוות ואימה בעזה בשעה שבה אלפים נמלטים מהפצצות ישראל". ולמרות זאת, גם עכשיו הזדהות כישראלי בפני בריטים, ברחוב או בפאב, לא תקצור תגובות ביקורתיות. אין הדבר מעיד בהכרח על כך שהנושא לא מעניין אותם, או שהם חושבים שהצדק עמנו. ברוב המקרים מדובר באופי הבריטי שמתאפק מחיטוט בכוסות תה של אחרים.

עמית יולזרי (32), יועץ תרבות, מתגורר בלונדון זה שנה