טור עורכת: על חירות, בחירות ואחריות
חירות. אולי המילה שמגלמת בתוכה את המשמעות הגדולה ביותר עבור האדם, אחרי אהבה ואחרי החיים עצמם. בבית המשפט, גזר הדין הקלאסי שולל מנאשם את חירותו ותוחם את גבולות הניידות שלו. בכל חברה מתוקנת יש גם בתים ייעודיים להגבלת החירות. יש בהם סורגים ואנשים שתפקידם הוא להקפיד שהאסירים לא גונבים חזרה את חירותם. אבל חירות היא הרבה מעבר למובן הפשטני של "אי כליאה פיזית". היא ביומיום, בכל מקום, ולעיתים ההגבלה שלה מונעת כאוס. היא בחופש ללכת ברחוב, אבל רק על המדרכה ולא בכביש, היא ביכולת להתבטא כאוות הנפש, אבל לא כשמדובר בלשון הרע, היא בבחירה לאכול מתוק או מלוח, לשבת במקום לעמוד, ללטף או להכאיב, לא לעשות במקום כן לעשות.
לאחרונה למדתי להעריך מחדש את חירותי האישית. את הזכות שניתנה לי להעדיף בחירה אחת על פני אחרת, להנהיג את חיי על פי בקשתי. בעולם מודרני רווי לחצים ואילוצים, קל ללכת לאיבוד בתוך האינרציה, להיסחף עם הזרם ולהשתעבד לקולות חיצוניים או לפחדים משתקים. משהו בחירות שלנו נגזל אם אנחנו מקשיבים יותר מדי לקולות שאינם שלנו. אז הבחירה בתחום לימודים מסוים היא לא אותנטית, ומקום העבודה הוא רק כדי להעביר את הזמן, ויום רודף יום ואנחנו מתעייפים בתוך שגרה שוחקת, ואין זמן לחלומות ובטח שלא להגשמתם. נכון, לא מדובר בעניינים שגודלם כגודל יציאת מצרים, אבל חשוב לזכור שיש לנו החירות להקשיב למצפן הפנימי, לנצל את חופש הבחירה, כל עוד הוא קיים.
פסח בא, ואיתו גם גיליון האביב של תזה, שמתעסק בחירות על גווניה. ביקשנו מארבעה פרופסורים בקמפוס להסביר מהי חירות בעיניהם, כל אחד מזווית תחום העיסוק שלו. קסה גטו, מדוברי מחאת האתיופים בשנה שעברה וסטודנטית בתל אביב, עדיין נלחמת על זכותם של בני עדתה לצאת משעבוד הסטיגמות והאפליה אל עבר חירות אמיתית ושוויון חברתי. פוליטיקאים צעירים ברחבי הקמפוס נהנים מחירות הביטוי והפעולה, ומהווים גרעין צמיחתו של דור צעיר של מנהיגות ברוח הדמוקרטיה.
מעבר לכך, חירות האדם מוגבלת על ידי כוחות גדולים, איתני הטבע הדינמיים וההרסניים. במלחמה על חירותו, נדרש האדם לעמוד במבחני הטבע, ולעיתים ממש לחצות את ים סוף. רותם שניר, סטודנטית לתואר שני בדיפלומטיה, שרדה את הסופה הקשה בנפאל, שאיימה לכלוא אותה במלכודת שלג. בסופו של דבר, היא זכתה מחדש בחירותה.
ויש את אמא של החירות, זו שתפקידה לנתב אותה למקומות הנכונים ולמנוע ממנה להיות פזיזה או שובבה, והיא שזורה בה תמיד (אפילו הרכב האותיות דומה): אחריות. האחריות לנצל בתבונה את פריבילגיית החירות, כך שמתוך החופש נהיה טובים יותר, נדע לתקן עיוותים, לשפר ולהשתפר. אולי להיות אחראים כל הזמן עלול להיות מעיק, ובינינו, לא ממש כיף, אבל כשמדובר בעולם של אנשים חופשיים, שיש להם חירויות לפעול לפי משאלת ליבם, ועם זאת תמיד להיות אחראיים וערים לזולתם – או אז הקסם קורה.
