חולות נודדים

מאות מבקשי מקלט מכלא חולות יצאו השבוע ברגל לכיוון הגבול עם מצרים במחאה על מאסרם. לאחר יומיים באזור ניצנה הם פוזרו במכות, גז פלפל וזרנוקי מים, והועמסו בחזרה על אמבולנסים (הפצועים) ועל אוטובוסים (כל השאר), הפעם לכלא סהרונים הסגור.

מדי יום נשלחים מבקשי מקלט נוספים לחולות, המונה יותר מ־2,300 איש, רובם לא ביצעו שום עברה. כך צוברת הממשלה נקודות בדעת הקהל, אבל בעיית מבקשי המקלט אינה מתקרבת לפתרונה. השבוע הקדיש אמנון לוי את התוכנית שלו למצב בשכונות נווה שאנן, שפירא והתקווה, שהולך ומידרדר. זה היה אחד המסמכים הכי חזקים ומאוזנים שראיתי על הסוגיה, נקי מדמוגוגיה על האיומים הדמוגרפיים, ונוגע פשוט בחיים במחנה הפליטים שהממשלה והעירייה הקימו בדרום העיר. את האסון הזה חולות לא יתקן, כי בדרום העיר יש כ־25 אלף מבקשי מקלט (ויותר מ־50 אלף בכל הארץ) וזאת כמות שישראל אינה מסוגלת או אינה מעוניינת לכלוא.

ממשלת נתניהו השקיעה מאמץ ותקציבים עצומים בנושא מבקשי המקלט: היא הצליחה למנוע כניסה של פליטים נוספים, והיא מגבילה את האחרים לשכונות ומתחמים מסוימים, כך שמרבית המדינה רק מרוויחה מכוח העבודה הזול ופרט לכך לא נתקלת בפליטים. אבל המדיניות הזאת גבתה מחיר איום ונורא משתי אוכלוסיות: תושבי השכונות שבהן שוכנו מבקשי המקלט והאפריקאים עצמם.

אני ממליץ לכל תל אביב על הניסוי הבא: בפעם הבאה שתחזרו מדרום העיר, מבילוי לילי בבלוק למשל, חצו ברגל את נווה שאנן. יש משהו עצוב ומיואש ברחובות האלה. כבר ראיתי גברים הולכים מכות, חולדות מתרוצצות, וכמעט תמיד שומעים שם צעקות מכל מיני פינות. אין דבר מביש יותר בעיר. העובדה שבמרחק חמש דקות מרוטשילד שוכן גיהינום חברתי אמורה הייתה לעניין כל תל אביבי ולהפוך לנושא המוביל בפוליטיקה העירונית. בגלל שהמשטרה והעירייה מגבילות את התופעה הזאת לדרום, היא לא מעניינת אף אחד.

אני מתנגד למאסר ולגירוש, בשם הצדק וגם בשם ההיגיון. כמו שהוכח בשנים האחרונות, אלה אינם פתרונות אמיתיים. הגיע הזמן לדבר על אלטרנטיבות: בחינה הוגנת של מעמדם של כל מבקשי המקלט, מתן מעמד פליט לזכאים וגירוש האחרים. צריך ליצור מנגנון שבו מעמד פליט יוביל לעזיבת שכונות הדרום, למשל באמצעות הזדמנויות תעסוקתיות במקומות אחרים. העירייה צריכה להשקיע הרבה יותר בתחזוקת השכונות, גם על חשבון טיפוח השדרות והגנים בשכונה שלי במרכז (בטווח הארוך חייבים להעיף את התחנה המרכזית, אבל על כך בפעם אחרת). לא ברור לי למה אף אחד לא שוקל הקמת מחנות פליטים או מרכזי קליטה רשמיים למבקשי מקלט מחוץ לשכונות. אפשר להיעזר בכך בקהילה הבינלאומית; הרי אנחנו לא המדינה הראשונה שמתמודדת עם גל פליטים. אולי אלה לא רעיונות מושלמים, אבל כל דבר טוב יותר ממה שקורה עכשיו בנווה שאנן ובשפירא, בחולות ובסהרונים.