השילוש הקדוש

כמה טוב שאלבומים הם לא סרטי קולנוע ומותר בלב שלם ובמצפון נקי לדבר על סופם בלי לעשות ספוילר. לשיר שחותם את האלבום של Sisyphus קוראים "Alcohol", ולמרות שהוא לא ממציא משהו חדש שלא שמענו בעשרת השירים שלפניו, הוא מביא את השפה הייחודית של סיזיפוס לשיאה המרהיב בדיוק כפי ששיר אחרון צריך לעשות. בדקה הראשונה שלו, "Alcohol" הוא קטע היפ הופ תעשייתי קשוח עם ביט משולש ורשימת חולאים ופתרונות כימיים שהראפר סרנגטי (דיוויד כהן) יורה בקצב שיגרום לאסטמתים לשלוח יד אל המשאף.

כשהחפירות הפסיכולוגיות מקבלות קונטקסט משפחתי, נכנס פנימה מהלך עדין של אורגן (שנשמע, במקרה או שלא, כמו "I Believe In You" של Talk Talk) ומרכך את הטון המאשים של סרנגטי. העדינות הזו מחזיקה בדיוק דקה, שבסופה המילים נגמרות וקידוח כבד נוסח ניין אינצ' ניילז חופר את דרכו עמוק אל תוך הקטע, שהולך ומכביד ומעמיס עוד ועוד ערוצים. בדקה החמישית מצטרפות אל הדחפורים צביטות של מיתרי פסנתר ואז הקול המעובד של סופיאן סטיבנס, שזועק לאחור "I am not my Father" כהתכחשות נואשת או כמשאלת לב. זה נגמר עם צפצוף דקיק של סוף השידורים ואוזניים פועמות מהתרגשות.

במובן מסוים, זו לא הייתה צריכה להיות הפתעה גדולה. צירוף הכישרונות של ראפר חכם (רוב הזמן לפחות) עם הכתיבה וההפקה של סופיאן סטיבנס ושל יקיר הבארבי סאן לאקס כמעט הבטיח מראש אלבום מוצלח. אבל גם בין הכלאות האינדי־היפ־הופ־אלקטרוניקה המעניינות יותר של השנים האחרונות היו כאלה שלא מצאו את הטון הנכון וסיימו יותר כמו סטוץ של הערכה הדדית מאשר לידה של משהו חדש באמת.

אצל סיזיפוס, לשעבר S/S/S (ראשי התיבות של שמות החברים שכנראה נזנחו מפאת ההקשר השואתי), זה חי ונושם ועם כל סיבוב קטן של הקליידוסקופ משחרר לתמונה עוד צבעים. וזה למרות שמבחינה תמטית – לוקח קצת זמן לפענח אותה מבעד לשכבות הערוצים – מדובר בפרויקט קודר יחסית שמקלף פצעים על ספת הפסיכולוג ("Dishes in the Sink") ונשמע לפעמים כמו הנוגדן המושלם לאלבום החדש והשמח של פארל. "Lion's Share", למשל, בודק איך נשמע גרוב מייקל ג'קסוני כשהרכיבים שלו הם דווקא גיטרת בס עצובה ומלודיה עגמומית, במקום כובע ושמחת חיים.

"Calm It Down" פותח את האלבום עם ביט סינקופטי שמן ובמחצית הדרך צולל אל תהומות הצער והחרטה של סטיבנס ו־סאן לאקס, בלי ששמנו לב שהדי.ג'יי החליף תקליט. משם זה ממשיך במבנה שהוא כמעט אופראי – מוטיב שמלווה שיר אחד הופך בשיר אחר לעניין המרכזי. בכל רגע נתון הכדור יכול להיחטף ולהילקח לכיוון לא צפוי שהוא לרוב מפתיע ויפה מאוד. אני לא בטוח מה אנשי היפ הופ מובהקים או כאלה שעוקבים באדיקות גדולה אחרי הלייבל אנטיקון שבו האלבום רואה אור, יחשבו על הליריקה של סיזיפוס, אבל בכל מה שקשור לניפוץ ז'אנרים, יצירתיות ואנרגיה – זו המתנה של החודש.

השורה התחתונה: אליפות העולם בהתעמלות מכשירים אלקטרונית. ויש גם ראפר.