המתנדב שלנו: אייל ארגיל, המרכז הישראלי לכלבי נחייה

לפני שלוש שנים שבר אייל ארגיל, 50, את הרגל בתאונת עבודה ושכב בביתו מספר חודשים. במהלך תקופת המנוחה הכפויה שוטט ברשת ונתקל באתר של המרכז הישראלי לכלבי נחייה. כאוהב חיות מושבע (עם שלושה כלבים, חתול, תוכי ודגים בביתו, בנוסף לאישה ושלושה ילדים) מצא חן בעיניו הרעיון של התנדבות המשלבת בעלי חיים. בתום חופשת המחלה יצר קשר עם המרכז והחל להתנדב באופן קבוע.

אייל מספר שנשבה בקסמי המרכז כבר בביקור הראשון. "המרכז, שנמצא בבית עובד, נראה כמו קיבוץ קטן. עם נוף שדות פסטורלי וירוק ואנשים מקסימים", הוא מספר.

מינקות ועד פנסיה

המרכז הישראלי לכלבי נחייה בנוי ממספר אגפים, ולכל אחד מהם תפקיד אחר בהכשרת הכלבים ותפקודם, הכנת העיוורים לחיים עם הכלב ופעולות קהילתיות המסייעות להטמעת העיוור בקהילה. אייל מתנדב בכלבייה שבה מלווים את הכלבים בשלבים שונים בחייהם, החל מטיפול בגורים לצד אימם למשך תקופת הינקות, גמילה מהאם ועד להעברתם לבתי אומנה שנבחרו בקפידה.

בבתי האומנה יטפלו בגורים עד שיגיעו לגיל המתאים להכשרתם לקראת תפקידם ככלבי נחייה. כעבור כשנה וחצי, ובהתאם לבשלות האישית של כל אחד מהכלבים, הם יחזרו אל הכלבייה, שם יעברו מיונים לקראת קורס כלבי נחייה שמשכו כשלושה עד ארבעה חודשים.

בתקופה הזו הם שוהים בתאים מרווחים עם חצרות נפרדות ומלווה אותם צוות קבוע של מתנדבים, ביניהם אייל, בהאכלה, ניקיונות, מתן תרופות, צעצועים, חום ואהבה. "דואגים להם לאיכות חיים", אומר אייל.

[tobutton text="%22%u05D4%u05E6%u05D8%u05E8%u05E4%u05D5%20%u05DC%u05DE%u05D5%u05E2%u05D3%u05D5%u05DF%20%u05D5%u05E7%u05D1%u05DC%u05D5%20%u05DE%u05EA%u05E0%u05D4%22" link="%22https%3A//segmanta.com/s/517/%3Fr%3Dta%22" theme="red1" target="_blank" track="true" ]

 לומדים להתעלם מחתולים

במהלך הקורס ילמדו הכלבים לזהות מכשולים וסכנות, להתריע עליהם, להוביל את העיוור בבטחה ולהתעלם מגירויים בסביבה (חתולים, קולות חזקים וכדומה). בסיום הקורס הכלבים שימצאו מתאימים לתפקיד יוצמדו לעיוור וימשיכו יחד איתו לקורס נוסף ולחיים משותפים. אלה שלא יתאימו, מסיבות שונות, יימסרו לבתים מאמצים עם ילדים עיוורים שצפויים לקבל כלב נחייה כשיגיעו לגיל בגרות (18).

כלב נחייה נשאר בתפקידו בין שמונה לעשר שנים. לאחר מכן הוא חוזר אל הכלבייה, שם מאתרים עבורו בית חדש בו יוכל לבלות את תקופת הגמלאות שלו. אייל מספר שהוא בעצמו אימץ פנסיונר כזה, שכבר הפך לחלק מהמשפחה.

את ההתנדבות הפך אייל לחלק בלתי נפרד מחייו, וגם בתו, לוטם, מתנדבת במרכז יחד איתו. לפעילויות הקהילתיות, מגיעים להתנדב גם אשתו ובנו בן התשע, ובאופן כללי כל הסובבים את אייל גויסו לנתינה עבור המרכז. הוא מספר שאפילו מקום עבודתו, מפעל נשר ברמלה, תרם סכומים גדולים של כסף למרכז ומסייע באופן קבוע לפעילויות הקהילתיות.

כדי להבין עד כמה מחויב אייל למטרה, צריך להבחין בפרטים הקטנים, בדיוק כמוהו: "בכלובים של הגורים", הוא מסביר, "אנחנו פורסים עיתונים על הרצפה ומחליפים להם כל הזמן. זה דורש כמויות גדולות של עיתונים והמנוי שלי לא מספיק. ביקשתי בעבודה מכל מי שיש לו מנוי שיאסוף עבורי עיתונים ואנשים ממש אוספים ומביאים לי באופן קבוע. בערב, בבית, אני מוריד מהם את הסיכות ומביא למרכז, שיהיה לגורים נעים".

[tobutton text="%22%u05DC%u05DB%u05DC%20%u05D4%u05DB%u05EA%u05D1%u05D5%u05EA%20-%20%u05D4%u05D7%u05EA%u05D5%u05DC%20%u05D5%u05D4%u05DB%u05DC%u05D1%22" link="%22http%3A//timeout.co.il/%25D7%2594%25D7%2597%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259C-%25D7%2595%25D7%2594%25D7%259B%25D7%259C%25D7%2591/page/1%22" theme="blue1" target="_blank" track="true" ]