ההצגה "זרעים של שתיקה" תשאיר אתכם עם חומר למחשבה

האג'נדה הפמיניסטית־לוחמנית במחזותיה הקודמים של רובי פורת שובל ("נעמי", "תשליך", "כתם לידה") הייתה ברורה. במחזה הנוכחי שלה, "זרעים של שתיקה" בתיאטרון הלאומי הבימה, הדילמה על פניו פחות חד משמעית ומעניקה יותר חופש מחשבה לצופה. "זרעים של שתיקה" עוסק בסוגיית הפריות מלאכותיות, החלטתה של אישה להפוך לאם יחידנית וההשלכות מרחיקות הלכת הנובעות מצעד זה.

ואולם, ככל שהמחזה מתקדם מתברר שפורת שובל נותרה באותו מקום. גיבורה נשית חזקה המשלמת מחיר כבד על החלטתה לצעוד בנתיב שונה מזה שהחברה ייעדה לה. רונה בן ארי (פורת שובל) היא בימאית סרטים דוקומנטריים המגדלת את בנה מיכאל (יון תומרקין), בסיוען רב השנים של חברותיה הוותיקות: עורכת הדין נעמי (מאיה מעוז), והמפיקה/ עוזרת אישית דניאלה (נעמי פרומוביץ). שלושתן קרייריסטיות־חכמות־קשוחות, או במקרה של דניאלה שבריריות־תלושות מכדי להקים תא משפחתי "נורמלי" ולכן נידונות לחיי בדידות שבהם יש להן רק זו את זו.

דניאלה אמנם מנהלת רומן עם קצין קרבי אבל הוא גם נשוי, גם פגוע הלם קרב וגם לא ממש מתפקד. בפועל, את הילד גידלו שלושתן, והוא אף מכנה אותן "Moms". כשמיכאל, העומד בפני גיוס לצה"ל, חושק דווקא ביחידה קרבית, הוא נדרש להציג מסמכים על אודות אביו הביולוגי. בנקודה זו נפער שבר גדול ותיחשף מסכת רבת שנים של סודות ושקרים המערערת הן את יחסי האם ובנה והן את החברות ההדוקה בין הבלתי נפרדות.

הבמאי משה קפטן, ששיתף פעולה עם פורת שובל גם במחזה "כתם לידה", הוא רב אמן בהפיכת דרמה משפחתית טעונה לבידור מסחרי יעיל ומהודק, וכמוהו הדרמטורג אורן יעקובי. ואכן, ככזה "זרעים של שתיקה" בהחלט עושה את העבודה. את העולם החרדי־שמרני מחליפה סביבה בורגנית־חילונית שבעה, אבל מתחת לפני השטח הרגשות רותחים.

לעתים אף נדמה ש-"זרעים של שתיקה" מנסה לגעת ביותר מדי סוגיות: אם יחידנית, הפריה מלאכותית, זכות הילד לקבל פרטים על אביו הביולוגי מול זכות תורם הזרע לאנונימיות, נפגעי הלם קרב, אתיקה משפטית מול צורך אנושי בסיסי, ובעיקר אחוות נשים רבת שנים וטונות תסכול ומרירות שקשר זה יוצר מתחת לפני השטח. סצנת המפץ הגדול בין שלוש החברות היא ללא ספק השיא, המבוצע להפליא (בעיקר על ידי מאיה מעוז הנהדרת), של המחזה.

המשחק בכללותו מתחיל מעט מדוקלם וחסר רגש, אך צובר תאוצה בהדרגה ובסופו של דבר מוביל להיווצרותן של דמויות רגישות ומעוררות הזדהות. נגה שחר אף מצליחה לגנוב את ההצגה, כשהיא הופכת תפקיד קטן של לבורנטית במכון פוריות להפוגה קומית מרעננת. החוליה החלשה היא יון תומרקין, החסר את הכריזמה והזעם של נער המוכן לרמוס את כל העומד בדרכו כדי לגלות מיהו אביו. עדיין, "זרעים של שתיקה" מעניק שעה וחצי של דרמה יעילה עם לא מעט חומר למחשבה כבונוס.

השורה התחתונה: לא הוציאו זרע לבטלה