הדור החדש-ישן

בעוד כמספר חודשים יערכו הבחירות לאגודת הסטודנטים. אולם גם השנה, כמו בכל שנה, תוצאות הבחירות כבר ידועות מראש. "הדור החדש", תא הסטודנטים של מפלגת העבודה יבחר ברוב מוחלט, וכן לתפקיד יושב ראש האגודה יבחר יו"ר תא "הדור החדש".

כיצד הגענו למצב הזה? בשנת 1970 התחולל באגודה "המהפך" הראשון עם ניצחונו של תא הליכוד, לאחר שנים של שלטון המערך. אחר כך המשיך השלטון להתחלק בין הימין לשמאל עד שבשנות השמונים התגלו אי סדרים כספיים בניהול האגודה, היא פורקה, והוקמה מחדש בשנת 1983 במתכונתה הנוכחית. מאז, בכל 30 שנותיה, שלט תא "הדור החדש" בשלטון חד-מפלגתי. היה זה רק בשנת 1998, כשכח פוליטי חדש בצורת תנועת " דור שלום", שהוקמה בעקבות התסכול של הצעירים מהמצב שמדינה שהוביל לרצח רבין, הצליח לקחת את השלטון לדור החדש. אולם במהירות שהיא קמה, ככה היא גם התאדתה ונעלמה, ועמה, כל סיכוי לשבירת המונופול של הדור החדש בקמפוס.

אפשר להעלות כמה סיבות לתופעה הזאת. הראשונה היא כמובן תמהיל הסטודנטים. אין ספק כי הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב לא מייצגים בהרכבם את האוכלוסיה הכללית במדינת ישראל. הסטודנטים בתל אביב הם לבנים יותר, עשירים יותר, וכן, גם שמאלנים יותר מאשר שאר הישראלים. בבחירות הדמה שנערכו לקראת הבחירות לכנסת בפברואר, מפלגת מרצ הגיע למקום הראשון. אחריה הגיע  בהפרש קטן מפלגת העבודה, ואחריהן יש עתיד, הבית היהודי, התנועה, חד"ש והליכוד. אם כך, הניצחון המובהק של השמאל אינו מפתיע – אבל אפשר לצפות שיהיה לפחות מאבק בתוך גוש השמאל על הבכורה באגודה, וגם המפלגות הקטנות יותר יהיו מיוצגות.

אולם הפלורליזם שמתבטא בתוצאות הבחירות הכלליות כמעט ואינו מתבטא בתוצאות הבחירות של מועצת האגודה, שהיא מעיין "הכנסת" של אגודת הסטודנטים. בשנה שעברה, כמו מידי שנה, נבחרו נציגים בודדים מתאים המזוהים עם השמאל, כמו מרצ, חד"ש ו"תא סולידריות", ועוד מספר לא מבוטל של נציגים "עצמאיים", שלא מזוהים עם אף תא מפלגתי. ביחד כל הנציגים הללו לא מהווים גוש חוסם מול הדור החדש.

הסיבה השניה היא כנראה פשוט אינרציה. הדור החדש הוא התא היחיד "המתפקד" באגודה. זה התא היחיד שמקיים ישיבות מסודרות. יש לו תקנון וזיכרון ארגוני, שמאפשרים לו לגייס כל שנה סטודנטים חדשים, שמתפשפים מחברים ותיקים ברזי הפוליטיקה הסטודנטיאלית, ולהריץ בצורה מסודרת מועמדים בכל הפקולטות. האופי הזמני של מעמד הסטודנט, מקשה מאוד על קיומם של תאים פוליטים מסדורים, ולכן "הדור החדש", כתא היחידי, מהווה אבן שואבת לכל סטודנט שמעוניין בפעילות חברתית ופוליטית, ומחליש את היכולת של תאים חדשים להיווצר ולהתחזק.

הסיבה השלישית, ולטעמי גם העיקרית, היא שיטת הבחירות. השיטה הנוכחית היא כזאת שבכל מחוז בחירה בקמפוס, המבוסס על מקצועות הלימוד (או כמה מקצועות בהתאם לכמות הסטודנטים), נבחר נציג אחד. זוהי בעצם שיטת winner takes it all, בה אין ייצוג לקולות של המועמד שהגיע למקום השני, והם "נזרקים לפח" ולא מחושבים או נספרים. זוהי שיטה מוצלחת במדינות בהן יש שני כוחות מרכזיים בחברה, כמו המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית בארה"ב. אבל בקמפוס שבו הרוב המוחלט הוא בגוונים שונים של שמאל, עם ייצוג קטן אך קיים לימין ולערבים, השיטה בעצם מעלימה את הגוונים השונים.

תהליך זה של חוסר דמוקרטיה מגיע לשיא בבחירת יושב ראש האגודה. יושב הראש נבחר על ידי מועצה האגודה, אולם בגלל שהמועצה מורכבת מרוב מוחלט של נציגי הדור החדש, הבחירות לתפקיד מתרחשות בפועל בקרב חברי תא הדור החדש. זה אומר שכ-30 חברים מצביעים על נציג שאמור לייצג עשרות אלפי סטודנטים.

גם מי שתומך ב"דור החדש" אמור להיות מודאג מהתוצאות. מפלגת העבודה אמורה לסמל ערכים של דמוקרטיה, ליברליזם ופלורליזם. דמוקרטיה אמיתית דורשת קיומה של אופוזיציה בפועל, שמבקרת ובוחנת את מי שבשלטון, יוצרת "שוק רעיונות" ומציעה חלופות. כל אלה לא מתקיימים היום בצורה אפקטיבית.

לקראת הבחירות השנה לאגודה, מן הראוי לבחון מחדש את שיטת הבחירות, כך שתביא לידי ביטוי את הפלורליזם בקמפוס, ובמקביל יש לראות כיצד אפשר לעודד תאי סטודנטים, פרט ל"דור החדש", לפעול בהצלחה ולהיבחר בקמפוס. בנוסף צריך למצוא דרך להגדיל את כמות המצביעים, כך שהאגודה תהיה ייצוגית יותר. בבחירות האחרונות הצביעו רק כ-2,300 סטודנטים מתוך כמעט 30 אלף. אופציה אפשרית היא לאפשר הצבעה דרך האינטרנט, או לקיים את ההצבעה במשך מספר ימים במקום רק ביום אחד (שבו חלק מהסטודנטים לא מגיעים, אם הם אינם לומדים בו). במדינה כל כך מגוונת כמו ישראל, לא ייתכן כי הפוליטיקה בקמפוס הגדול ביותר, צבועה בצבע אחד כבר 30 שנה.