הבמאי והמפיק מנחם גולן הלך לעולמו בגיל 85

חתן פרס ישראל לקולנוע, הבמאי והמפיק מנחם גולן הלך לעולמו הערב (ו') בגיל 85. גולן איבד את הכרתו בזמן טיול ביפו עם בני משפחת וצוות מד"א שהוזעק למקום קבע את מותו.  גולן, אשר נולד ב-1929 כמנחם גלובוס, נחשב לאחד מאבות תעשיית הקולנוע הישראלית. הוא הפיק יותר מ-200 סרטים, ביים כ-45 וזכה בעשרות פרסים לאורך השנים, כולל שמונה פרסי כינור דוד, פרס ישראל לקולנוע (1999) ואף היה מועמד לאוסקר.

במהלך הקריירה בת 50 השנה שלו, יצר גולן מגוון רב של סרטים: סרטי בורקס, סרטי איכות זוכי פרסים, סרטי אקשן אייטיז וסרטי טראש מובהקים. גם אם תדמיתו ואיכות עבודותיו מוטלות בספק, אין שאלה בנוגע לאהבת הקולנוע של היוצר הוותיק. לזכרו רכזנו מספר רגעים בלתי נשכחים מקריירה ארוכת שנים של היוצר שנולד בטבריה, כבש את הוליווד ותמיד חזר ליפו.

"סלאח שבתי" – 1964

יצירת הקולנוע המשמעותית הראשונה שעברה תחת ידיו של גולן, הפעם כמפיק, היה סרטו המונומנטלי של אפרים קישון ובכיכובו של חיים טופול. הסרט זכה להצלחה מסחרית חסרת תקדים בארץ ואף להצלחה מרשימה בחו"ל עם זכייה בשני פרסי גלובוס הזהב ומועמדות לפרס "הסרט הזר הטוב ביותר" בטקס פרסי האוסקר.

"מלכת הכביש" – 1971

יחד עם בן דודו, יורם גלובוס, הקים גולן את חברת ההפקות "סרטי נח" שבה הפיק סרטים לאחרים (כגון "סלאח שבתי" ואחרים), אך גם עבור עצמו. חלקם היו סרטי קומדיה עממית כגון "לופו" או "כץ וקרסו" שהיו חלק מהגל המסחרי של הקולנוע הישראלי של ראשית שנות השבעים, אך "מלכת הכביש" היה אחר. דרמה כבדה על זונה שמחליטה לנטוש את חיי הכביש לאחר שנכנסה להריון, בכיכובה של גילה אלמגור, שכתבה עם גולן את התסריט.

"קזבלן" – 1973

אם יש משהו שגולן ידע היטב זה למצוא חן בעיני הקהל הישראלי. כבמאי מחזאות ותיק עם כשרון חד לזיהוי להיטים ידע גולן שהמחזה שכתב יגאל מוסינזון עשוי להפוך ללהיט עצום גם על מסך הכסף. עם יותר מ-1,222,500 כרטיסים (מתוך 2,845,000 תושבים, כן?) הוא בהחלט צדק.

"מבצע יונתן" – 1977

אך לא רק מזרחים משעשעים הצליחו לגרור את הקהל הישראלי לקולנוע. גם פטריוטיות טובה וישנה יכולה להוציא מאנשים את מיטב כספם. לשם כך גייס גולן את אחד מסיפורי הגבורה האגדיים של צהל, סך הכול שנה אחרי המבצע עצמו, ובשת"פ בינו לבין חיל האוויר וממשלת ישראל, יצר גולן את סרט המלחמה שבאמת מאמין שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר. הוא גם הצליח לזכות במועמדות לאוסקר, רק כדי להפסיד לבמאי ישראלי שיצר סרט על ניצולת שואה בצרפת. אנטישמים.

"אסקימו לימון" – 1978

אבל אל דאגה, בסיבוב הבא דפק גולן את הצרפתים. בעצם, צרפתיות, גרמניות וכל מי שזזה. "אסקימו לימון" של בועז דוידזון שהפיק גולן הפך לסרט הנצפה בכל הזמנים בישראל, בעודו מנחיל מורשת נוסטלגית מזויפת, קלישאות סלנג ומאות אלפי נערים חרמנים לתרבות הישראלית.

"מחץ הדלתא" – 1986

מרגע שהבינו גולן וגלובוס שישראל קטנה עבור מידותיהם, הם פנו למקום שאליו תמיד שאפו – הוליווד. לאחר שרכשו את חברת ההפקות הקטנה קנון גרופ, החלו להפיק סרטים דלי תקציב, ברובם סרטי אקשן כמיטב המסורת האייטיזית. "מחץ דלתא", בכיכובו של צ'אק נוריס, זכור במיוחד לקהל הלבנטיני בשל היותו סרט אקשן קלאסי שצולם במלואו בג'בלאות ישראל, אך גלובס אחראי גם לקלסיקות סוג ב' כגון "הנינג'ה", "ספורט הדמים" ו – "מבצע בעורף האויב". כן, הטרילוגיה.

"המלך ליר" – 1987

"בין כל סרטי הנינג'ות שלי יש גם כמה סרטים בבימוי במאים גדולים" אמר פעם גולן בראיון. רוברט אלטמן, פרנקו זפירלי ואנדריי קונצ'אלובסקי עבדו עם גולן בחברת קנון גרופ, אך ההישג המשמעותי ביותר שלו היה החתמתו של ז'אן לוק גודאר, אחד מאגדות זרם "הגל החדש" הצרפתי, על מפית נייר. התוצאה, אדפטציה ביזארית לסיפורו של שייקספיר, רוקנה את אולם ההקרנה בפסטיבל קאן וזכתה לקיתונות של בוז, אבל נשארה עד היום כעדות לכך שגולן גם חיפש את האמנות בין הדולרים.

"ימים של אהבה" – 2005

לאחר ההרפתקה בהוליווד שהפכה לסיפור קלאסי של עלייתו ונפילתו, חזר גולן ארצה ועבד בעיקר בתיאטרון. יצירותיו האחרונות בקולנוע לא זכו להצלחה רבה, לא מסחרית ובטח לא ביקורתית, וזכורות דווקא בשל הפרודיה המדויקת על גולן ויצירתו מארץ נהדרת. "ימים של אהבה", סרט בורקס מודרני, השאיר לקולנוע הישראלי בעיקר הרבה סצינות עם משחק מוגזם של נירו לוי ומאיה בוסקילה, ושיר אחד נורא מפי האחרונה.