דוכנים של תקווה

שוק התקווה הוא שוק אמיתי, שוק כזה שבאמת מגיעים אליו בשביל לקנות ירקות ופירות בזול ולא רק בשביל לעשות סיבוב בדוכנים ובסוף לגמור עם כוס יין במסעדה יקרה. בשוק התקווה אין שלטים מעל הדוכנים. בתום השיפוץ שנערך בשוק העירייה השאירה לוחות פרספקס כתומים שעליהם בעלי הדוכנים היו אמורים לתלות שלטים, אבל זה מעולם לא קרה. ותכלס, אולי זה בעצם מידע לא ממש חיוני מכיוון שמרבית הקונים בשוק מקומיים וקבועים, אז הם בטח שלא צריכים שלטים מעל הראש. יצאנו לסיור בשוק תקווה במטרה למצוא פנינים שמתחבאות רק בשווקים אמיתיים (ובלי אף מילה על שיפודים וקובה):

חומוס זיתון

בכל בוקר עובר יחי מסלאוי בשוק התקווה, מברך לשלום את הסוחרים והלקוחות ורוכש ירקות טריים לחומוסייה החדשה שפתח לפני כשבועיים יחד עם אלי זוהר. מסלאוי הוא אחד הסוחרים הוותיקים בשוק, ואלי זוהר הוא חבר ילדות שלו משכונת פלורנטין. זוהר היה שותף בחומוס נחמני בלב העיר, והרבה מנגבים כבדים זוכרים אותו רוקח חומוס במטבח החומוסייה. מאז הוא הספיק לעבוד קצת בניו יורק ולחזור לעיר. חומוס זיתון שהקימו השניים במרכזו של שוק התקווה לא דומה לשום חומוסייה אחרת. המקום כולו מרוצף אריחי חרסינה לבנים, המטבח מכוסה נירוסטה ופתוח גם למסעדה וגם לרחוב, בשם השקיפות המלאה של דרך ההכנה. ריהוט העץ הכבד יוצר איזו סצנה שכונתית איטלקית, ולא במקרה – מתברר שהארונות הגדולים שעדיין עמוסים בבקבוקי יין, הגיעו מהפיצרייה המיתולוגית שהייתה לג'וזפה באבן גבירול ונסגרה לפני כמה חודשים. מלבד חומוס רגיל, חומוס פול ביצה או גרסת חומוס עם פטריות פורטבלו (!), צ'יפס וסלט צפויים – מכינים פה גם תבשיל יומי מתחלף שנע בין קוסקוס וקציצות בשר לחורשט סבזי. זוהר מבטיח שהוא מכין את רוטב השום־לימון מדי יום, וטוחן משחת חומוס חדשה בתום כל 12 מנות. בינתיים מי שבא לאכול מרק גונדי וקובה הם תלמידי בית הספר למשחק של יום לוינשטיין, אבל שווה לעלות על מונית שירות קו 16 מלב העיר ולנגב חומוס בתפאורה קצת אחרת.

חומוס זיתון, התקווה 22 (פינת רחוב הודיה), 4428040־077, ראשון־חמישי 10:00־17:00, שישי 10:00־15:00

הסאלוף

שלושה בחורים צעירים יושבים לאורך הבר של דוכן הסאלוף, שותים בירה, אוכלים ג'חנון עם ביצה, חריף ורסק עגבניות טריות ומספרים בדיחות ברוסית. על כיריים ענקיות של גז מתבשלות שקשוקות בקלחות. אם האנרגיות שמזכירות את המזנון של אייל שני לא גרמו לכם לעצור, בטח יהיו אלה הקובנות – מאפה שמרים קטלני שאנשים מאמצים להם חבר תימני רק כדי לבצוע מהן בשבת בבוקר. אז אם כבר אתם טועמים קובנה, נסו גם סאלוף ולחוח. מוכרים פה גם מרקים אבל לא מרק רגל כי המקום צמחוני (20־28 ש"ח לכל המנות). זה בדיוק מסוג המקומות לסגור בהם את הלילה שבין חמישי לשישי.

הסאלוף, התקווה 1, 6886324־03, ראשון־רביעי 7:00־19:00, וחמישי ב־7:00 עד שישי ב־16:00

קולולו בקלוואה

מנשה דגמי מספר שהוא אופה את העוגיות העירקיות בדיוק כפי שסבא שלו לימד אותו כשהיה בורח מבית הספר בגיל 8. למקום שלו הוא קורא מפעל עוגיות, אבל הוא נראה כמו מאפייה קטנה עם כמה תנורי קונדיטוריה שמהם הוא שולף מגשים של עוגיות קוקוס. בעוד "המפעל" בפאתי השוק, "חנות המפעל" נמצאת בתוך נבכי השוק עצמו, ושם דגמי מוכר את מוצרי האפייה שלו: עוגות סולת, מבחר בקלאוות, עוגיות דקיקות ממולאות תמרים, שבלול בצק בדבש והמוני סוגים של רחת לוקום. דגמי מספר שכלי האפייה המיוחדים שהוא נעזר בהם הגיעו עם סבא מעירק, ולא אחת מציעים לו סכומים גבוהים של כסף עבורם. אתם יכולים להפסיק להתחנן, דגמי לא מוכר.

קולולו, הודיה 24, ראשון־חמישי 7:00־18:00, שישי 7:00־16:00

לחם בוכרי

במאפייה עובדים שלושה אופים: אחד מרדד בכפות הידיים כדורי בצק על כריות עגולות ופוצע את הבצק במרכזו בעזרת חותם בצורת פרח; השני נכנס אל תוך תנור אבן ענקי ומדביק בעזרת הכרית את הבצק המרודד אל דופן האבן של התנור והשלישי מתרוצץ ביניהם. לחם הלפיושקה הבוכרי (6.5 ש"ח לכיכר) מככב, והוא הרבה יותר מסעיר מכל לחמי שיפון יקרים שהפכו כבר לשגרה חסרת ריגושים. מלבדם הלפיושקה מוכרים פה גם פיתות בוכריות דקיקות שמזכירות קרקרים. הפיתות האלה נאפות בגדלים שונים (החל ב־1.5 ש"ח לפיתה) ונשלחות לגני אירועים בסביבה. אתם יכולים להתייחס אליהן כאל טורטיות ולמלא ברצועות עוף/בקר/טופו וסלסה ורדה. חובבי סיפוקים מיידיים ינגסו בסמבוסק בשר חם שבוקע מהתנור בזמן שהם ימתינו בתור לקופה.

לחם בוכרי, חנוך 50, 03־6875020, ראשון־חמישי 7:30־17:00, שישי 7:00־16:00

מעדני עופר

יכול להיות שהגעתם לכאן בשביל לקנות פסטלים, לחמם בבית ולהגיש עם בירה צוננת לאורחים, או שאולי רציתם למלא את המקרר בכרוב ובמלפפונים חמוצים. אבל אנשים מכווני מטרה מגיעים לפה מפוקסים על יעד אחד – עמבה. מעדני עופר מייצרים את העמבה בכמה סגנונות, וברמות חריפות מדורגות – מהקל למבעיר. מדובר באימפריית עמבה המשווקת את המשחה הצהובה ללא מעט סביחיות, פלאפליות ושווארמיות ברחבי גוש דן, אבל יש פה גם סקופ: מושיקו רזל, מבעלי המקום, טוען חד משמעית שהשותף של סבתו בעסק, יצחק ששון, הביא את הסביח לראשונה מעירק לארץ ומכר אותו בפיתה עירקית בשוק התקווה עוד לפני 60 שנה. אנחנו חייבים לציין שמדובר בפרט חשוב שנוסף לחידה הגדולה הנסבה על מקור הסביח בארץ. ועכשיו, נסו לצלחת בעצמכם בבית ביצים קשות, רבעי תפוחי אדמה אפויים, פרוסות חצילים מטוגנות, טחינה ועמבה; או שפשוט תוותרו על הצלחת ותדחפו הכל לתוך פיתה. בסוף הארוחה תהיו אנשים שונים.

מעדני עופר, נוריאל 10, 03־5374488, ראשון־חמישי 7:00־20:00, שישי 6:30־16:00

קפה הלוי

איפה את קונה את התבלינים שלך? שאל אותי אחד שמבין. "בכל מיני מקומות", עניתי, "בכרמל, בלוינסקי, בשווקים בטיולים". "פחחחח", הוא נחר אליי, "אנשים שמבינים קונים רק בקפה לוי בתקווה". הוא צדק. בקפה לוי יש מטחנת קפה גדולה ששומרת את הארומה של הקפה באוויר. יש שם גם הרבה קופסאות תבלינים, צמחי מרפא ופירות יבשים. יש שיגידו שזה נראה אותנטי ומוצלח כמו הרבה חנויות תבלינים אחרות, אבל פחחח, מה הם מבינים.

קפה הלוי, האצ"ל 34, 6880816־03, ראשון־חמישי 7:30־19:00, שישי 7:00־16:00