גן הילדים הדיגיטלי הראשון: מנפלאות הקידמה או סרט אימה?

*תוכן שיווקי*

"הגן שלנו שם לעצמו כמטרה פדגוגית ראשונה במעלה להכין את הילדים לעולם מתקדם של מחשבים, רובוטים ומסכי מגע. יום נעים, צילה". כך מקודם דף הפייסבוק של הגן הדיגיטלי הראשון, מה שנשמע כמו בדיחה בהתחלה, מתברר כעוד שלב בהתפתחות הטכנולוגיות והשירותים הדיגיטליים המוצעים לנו וסוגרים עלינו מכל פינה.

ואנחנו שואלים, גן דיגיטלי?! סירייסלי? אז נכון, המציאות השתנתה, והיא בהחלט מאפשרת לטכנולוגיה ולפלאיה להפוך את חיינו לקלים יותר. מקצועות עברו מן העולם והוחלפו ברובוטים ומכונות, ויש גם אינספור שירותים מקוונים שחוסכים עמידה בתור, דלק ולפעמים אפילו לא מעט עצבים, אבל בינינו, זה לא קצת צורם?

בני האדם,קטנים כגדולים,כבר מעבירים נתחים גדולים מהחיים מול מסכים–ומתקשרים הכי טוב אחד עם השני באמצעות סמייליבסיסי על שלל הבעותיו וזה אחלה, בחלקו, עם בקרת מינון, אינספור דיונים ודעות לכאן ולכאן. חייבת להיות פתיחות מסוימת לקידמה, גם אם היא בצעדי ענק.

אבל – וזה אבל גדול – יש דברים ששום מכשיר/רובוט/מחשב בעולם לא יוכלו להחליף. עד כמה שידוע לנו עוד לא עלתה לשום אוויר אפליקציה ליחס אנושי, עוד לא נמצא תחליף המחשב לתשומת לב וחיבוק חםוגם לא הטאבלט שיכול להיות חבר טוב לאורך זמן.

לא. אין תחליף ליחס אנושי, לתקשורת בין בני אדם, ליכולת לדבר, להסביר, להקשיב, להכיר.

חשוב לזכור, בין לחיצה לאפליקציה, לצד היתרונות הידועים של טכנולוגיה דיגיטלית, יש באוויר איזו תחושה של הגזמה. אם לא נשים לב, בתוך הבית החכם או המכונית שנוסעת לבד עוד נמצא את עצמנו באמת מתאהבים באיזו סירי. ועל הדרך, במהירות גלישה על פס רחב, נהפוך עצלנים, בורים ותלותיים.

ובשורה התחתונה: בסדר, תתקדמו. אבל אל תגזימו. בדברים החשובים בחיים אנחנו עדיין חייבים את היחס האישי, את תשומת הלב, את האכפתיות, את הקשר. בדברים החשובים באמת, אין תחליף לאנושיות.

*תוכן שיווקי*

[tmwdfpad]