אשת עדות
ייצוג שוויוני של נשים במועצת העיר הוא דבר חשוב לא רק כדי ליצור שוויון פורמלי, אלא כדי לייצר מציאות עירונית שוויונית הלוקחת בחשבון את הצרכים הייחודיים של כל מגדר בכל החלטה עירונית. אף שבעירייה 53 אחוז מהתקציב מנוהל על ידי נשים (המתפקדות כראשי אגפים), הרי שאין שום אישה בתפקיד מנכ"ל או סמנכ"ל, וב־109 שנות קיומה של העיר לא הייתה כאן ראשת עיר אחת. זו גם המציאות שמייצרת את העובדה שפחות משלושה אחוזים מרחובות העיר קרויים על שמות נשים ואחוז קטן מהעסקים בעיר נמצאים בבעלות או בהנהלת נשים. זו גם המציאות שמאפשרת, בסופו של דבר, למועדוני חשפנות לפעול בעיר.
גם בעירייה שמוכנה ללכת איתי על החלומות שלי של תכנון מגדרי והטמעת חשיבה מגדרית, המציאות מראה שהשוויון עדיין איננו קיים. כך, למשל, כשפניתי באחרונה בשמן של תושבות העיר הדתיות ודרשתי לשנות את שעות הרחצה של נשים בחוף המופרד כדי שיוכלו להגיע לרחוץ בימי שישי, קיבלתי תשובה הזויה שמדובר בנושא רגיש המצוי בסטטוס קוו. נראה כי לפי עמדת העירייה, הסיעות הדתיות צריכות להחליט בנושא, ואני, לתומי, חשבתי שהסטטוס קוו תקף בין חילונים לדתיים ולא בין גברים ונשים. בסיעות האלה לא מיוצגות נשים והגברים הדתיים ירצו הרי לשמור על האינטרסים של הגברים הדתיים, ובהיעדר נשים דתיות, אני כיו"ר הועדה לשוויון מגדרי בעיר צריכה לדאוג לכך שכל הנשים יוכלו לקבל את זכויותיהן.
למצב הזה יש גם השלכות אישיות. בישיבת מועצה קודמת העביר עליי חבר מועצה ביקורת בלתי עניינית ובשפה בוטה על עבודתי כעורכת דין לזכויות אדם. להפתעתי מצאתי את עצמי, עם חברות וחברי סיעתי, מגנה על עצמי במקום שיו"ר המועצה יוריד אותו באותו הרגע מדוכן הנואמים. גם חברותיי למועצה סופגות פעמים רבות דיבור נגוע ולא ענייני במהלך ישיבות המועצה. נותר לי רק לתהות: האם גבר שהיה סופג את אותם גידופים היה גם הוא נותר לבד להגן על עצמו?
אסור לנו לחכות שייתנו לנו שוויון, עלינו לייצר אותו בעצמנו.
הכותבת היא חברת מועצת העירייה ויו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה
