אולסטאר: ריאיון עם המעודד הראשון בקבוצת המעודדות של מכבי תל אביב
אוהדי מכבי תל אביב שמגיעים השנה להיכל זוכים להפתעה על המגרש - דווקא בפסק הזמן: בין המעודדות בחצאיות בולט לו גם מעודד אחד, ראשון והיסטורי. איך שלא מסתכלים על זה, אנג'ל ריי נטור הוא הילד הכי תל אביבי בתל אביב
אל העונה הזאת הגיעו אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל עם הרבה סקרנות ותקווה. באופן חסר תקדים הוחלפו בקיץ כל שחקני הקבוצה ומאמניה במטרה לצאת לדרך חדשה לחלוטין אחרי השנים השחורות בתולדות המועדון. על כן המכביסט הממוצע, לרבות אחד מכותבי שורות אלה, התיישב בכיסאו בהיכל לקראת משחקה הראשון של קבוצתו בגביע אירופה מול בסקוניה הספרדית, והניח שיראה מחזות שאינו רגיל אליהם. השחקנים אמנם ניצחו במגרש, אבל זה לא בדיוק היה הדבר הכי מפתיע שקרה בהיכל.
בפסק הזמן הראשון במשחק, כהרגלה בקודש, עלתה קבוצת המעודדות החדשה כדי לפזז לשירי פופ דלוחים לעיני 11,500 צופים, רובם המוחלט והחד משמעי גברים סטרייטים. תחילה התרשם המכביסט הממוצע מהרמה המקצועית של המעודדות שרקדו טוב בהרבה מקודמותיהן בשנים עברו, ולפתע צדה את עינו אחת המעודדות. הדמות שרקדה בתיאום מושלם עם המעודדות האחרות נראתה קצת אחרת – מבנה גופה מוצק יותר, היא לבשה מכנסיים קצרים ולא חצאית, ואם מצליחים לבודד אותה מהיתר זה פתאום ברור: זו לא גברת, זה אדון.
אנג'ל ריי נטור בן ה־18 נולד בארץ להורים שהגיעו מהפיליפינים וגר כל חייו בדרום תל אביב. תמיד הייתה לו "אהבה לא מוסברת לבמה", כלשונו, מהמקהלה של בית הספר ביאליק־רוגוזין, דרך להקת צופי תל אביב שבה היה חבר, עד ללהקה הצבאית שאליה הוא שואף להתקבל כעת. בקיץ האחרון הוא שמע על אודישנים ללהקת המעודדות של מכבי, המצליחה בארץ בתחומה, הבין שהם מיועדים לבנות ולבנים כאחד והחליט ללכת על זה. "אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מפספס את זה. היו חששות, ונתקלתי בפרצופים מאנשים אחרים שנבחנו איתי, אבל החלטתי לא להתייחס לזה. עשיתי את הכי טוב שלי והתקבלתי".
המהלך האמיץ של אנג'ל הוא היסטוריה של ממש ו"הקבוצה של המדינה", אם היא עדיין נחשבת כזו שותפה גם היא להיסטוריה הזו, בין שרצתה לכך ובין שלא. להקת המעודדות היא מוסד שבעבר, כשיצא לדרך עוד בלוס אנג'לס, נתפס בעיני הקהל כבעל אופי מיני. גם אם היום האופי והמטרות השתנו – להוסיף לקבוצת מעודדות בסדר גודל כזה גבר זו תמיכה במודל גברי שאינו רק מצ'ואיסטי קלאסי, דווקא במקדש המצ'ואיזם הישראלי. אנג'ל לא רואה תפקיד מיני בלהקה שלו. "נכון, יש לנו מעודדות יפות ואנחנו הפרזנטריות של מכבי תל אביב, אבל בסופו של דבר אנחנו עוסקים בריקוד. אני לא חושב שאנחנו מנסים למכור משהו אנחנו באים לרקוד, לעודד ולגרום לקהל ליהנות. העובדה שאני עומד מול קהל גדול כל כך מסבה לי אושר, וממש לא מפריע לי שכולם שם גברים שבאו לצפות במשחק כדורסל. חיים רק פעם אחת".
A post shared by Maccabi Dance Team (@maccabidanceteam) on
למרות הפרצופים באודישנים, הבנות ראו את אנג'ל אחד משלהן. "קיבלו אותי בצורה מדהימה. העובדה שאני גבר לא משנה למישהו, עד היום לא קיבלתי תגובה שלילית אחת". ובכל זאת, להיות הזכר היחיד בקבוצת מעודדות גורר לא מעט בלבול, כפי שיעיד גם הטקסט שלפניכם. "מה לעשות, זו קבוצת מעודדות. קורה לא פעם שפונים אליי בלשון נקבה, אבל אני זורם עם זה לגמרי".
אנג'ל מתרגש אמנם מהחוויה שהוא זוכה לה, אבל זו לא הייתה שנה קלה עבורו, במסלול חיים שהיה מאתגר מלכתחילה. "ההורים שלי במקור מהפיליפינים, אבל אני נולדתי בארץ.
ההורים שלי תמיד מאוד תמכו בי. לפני כחצי שנה אימא שלי נפטרה", הוא משתף. המשך הריקוד הוא עבורו סוג של צוואה חיה: "היא תמיד אמרה לי שאעשה מה שאני אוהב ושהיא מאמינה בי. הייתה תקופה שהמחנכת שלי ביסודי אמרה לה שאני צריך להפסיק עם השטויות, הריקודים והשירה כדי להתרכז בלימודים. אימא ענתה לה שזה לא הולך לקרות".
אנג'ל רואה גאווה במסלול שהחיים תכננו לו, בטח לא קושי. "אני גאה בעובדה שגדלתי בדרום תל אביב. מעולם לא הרגשתי ואין שום סיבה שארגיש מסכן. אני מנסה להשתלב כמה שיותר בחברה הישראלית, לכן גם עברתי ללמוד בגימנסיה הרצליה, כביכול יציאה מהבועה הדרום תל אביבית. ישראל היא הבית שלי, היא המקום שבו גדלתי ושבו אני רוצה לחיות ולשרת בצבא".
את העתיד שלו הוא רואה בישראל בכלל, וספציפית בעיר מולדתו. "תל אביב היא עיר שמעניקה לך תחושת חופש מבלי שתצטרך להתאמץ. כולם פה יכולים לעשות מה שהם רוצים ולהיות מי שהם באמת".
ואם אומר זאת תושב דרום תל אביב, בוגר ביאליק־רוגוזין וגימנסיה הרצליה, המעודד הראשון של מועדון הספורט הבכיר של תל אביב, שמוצאו בפיליפינים אבל גדל כאן כל חייו ולא חושב על שום דבר אחר – כנראה הנער הכי תל אביבי בתל אביב – לכו תתווכחו.
