אמיר עצבני

בזמן האחרון מסתובבות להן ברשת סדרה של כתבות הנוגעות לחוסר היכולת של סטודנטים בוגרי מקצועות מדעי הרוח ומדעי החברה למצוא עבודה במשק של היום. מה שהתחיל כפוסט של סטודנט ממורמר בפייסבוק הפך לתופעה שקיבלה ביטוי בכל אתרי החדשות הגדולים, כאשר בחלק מהאתרים הופיעו אף סדרה של כתבות.

יש דבר משותף כמעט לכל הכתבות האלו: הכותבים הינם בוגרי תואר ראשון או שני במדעי הרוח או החברה, הם מובטלים והם מתבכיינים. אותה מנטרה חוזרת על עצמה פעם אחר פעם: "אמרו לי שתואר מבטיח עתיד מסודר מבחינה כלכלית", "רציתי ללמוד את מה שמעניין אותי", "בתעשייה לא נותנים הזדמנות לאנשים שאין להם ניסיון", "אני יודע/ת שאני מוכשר/ת ואני רק צריך/ה את ההזדמנות", ואיך אפשר בלי משפט המפתח: "הממשלה חייבת לעשות משהו".

בעוד שאל הרעיון ללמוד משהו שמעניין אותך אני מאוד מתחבר, שאר המשפטים הללו מביאים לי את הסעיף. מי הבטיח לכם עתיד מסודר? האם הוא הפנה אותכם לנתונים שמראים שתואר ראשון באחד ממקצועות ההנדסה מבטיח לכם משכורת התחלתית של חמש ספרות? איפה החלטתם לעשות תואר ראשון? האם זה בחוג מבוקש באוניברסיטה מובילה עם ציונים של מצטיין דיקן? ואם לא, אז למה שלמישהו יהיה אכפת אם יש לכם תואר?

הנה כמה נתונים מהמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) ומהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: היום יש יותר מפי שלושה סטודנטים שלומדים במסגרת אקדמאית כלשהי בהשוואה למצב לפני עשרים שנה. אחוז הסטודנטים הבוחרים ללמוד מדעי החברה, ניהול ומשפטים הינו הגבוה ביותר מבין מדינות ה OECD. באוניברסיטאות כמעט כל המועמדים למדעי הרוח ולמדעי החברה התקבלו ללימודים, ובעוד שבשנים האחרונות מספר הסטודנטים באוניברסיטאות נשאר פחות-או-יותר קבוע, מספר הסטודנטים במכללות עלה עד כדי כך שכיום 60% מהסטודנטים בארץ לומדים במכללות אקדמאיות.

כמה מכם בחרו בבחירות האחרונות מפלגה שבראשה עומד אדם בעל תפיסת עולם קפיטליסטית? אם כך, זה לא אמור להפליא אתכם שהועדה לתכנון ותקצוב בחרה לתת העדפה ברורה למכללות על חשבון האוניברסיטאות. כתוצאה מכך, האוניברסיטאות לא מסוגלות להגדיל את כמות הסטודנטים, בעוד שהמכללות הפרטיות, שגובות פי שלוש משכר הלימוד האוניברסיטאי, עושות קופה. המטרה של תהליך זה היא ליצור מערכת של לימודים אקדמאיים דומה לזו שקיימת בארצות הברית, אך מחקרים שנערכו שם לאחרונה מראים שלרוב הסטודנטים לא משתלם לעשות תואר, במיוחד כאשר מדובר בלימודים במכללה פרטית. סטודנט שבוחר בדרך הזו נכנס לחובות עצומים במהלך התואר שלו – תואר שכמובן לא מבטיח לו עבודה בשום צורה שהיא. גם אם הסטודנט מצליח למצוא עבודה, יעברו שנים עד שיצליח להחזיר את החוב, דבר שגורר צריכה נמוכה בקרב שכבת גיל שלמה ופגיעה בכלכלה הלאומית בכלל.

אנחנו הם מקבלי ויוצרי החברה הקפיטליסטית, התחרותית והאי-שוויונית שבה אנחנו חיים. ולכם, שבחרתם ללמוד מקצוע שאינו יצרני, שמשאירים את העבודה הפיזית לעובדים זרים ופועלים מהפריפרייה, ושהעדיפו להימנע מלימודים שכוללים בתוכם רמה גבוהה של מתמטיקה וסטטיסטיקה, אין זכות להתלונן על זה שלאף אחד אין עניין בכם.

אחיי ואחיותיי לדור ה-Y, הדור האבוד, ה"בייבי לוזרס", זה הזמן  להודות – בחרנו במסלול הקל ביותר. חשבנו שאנחנו מיוחדים, שיש לנו את זה, ושכל מה שצריך זה תואר ראשון ביד – ואיתו נוכל לכבוש את העולם. עכשיו אנחנו יודעים את האמת – עתיד זה משהו שצריך לעבוד קשה בשבילו, וכמו רבים מההורים שלנו גם אנחנו נצטרך להתפשר על חיים ממוצעים עם עבודה ממוצעת ומשכורת ממוצעת.

עכשיו לכו תעשו בזה תואר.