אין לנו חדשות בשבילך

תקוות גדולות, ערוץ 8

ברוכים הבאים לעוד טקס אשכבה של עולם העיתונות הישראלי, ההלוויה יצאה בתחילת השבוע ממשרדי ערוץ 8. בסיבוב הזה ארון הקבורה הוא "תקוות גדולות", סדרת דוקו של הבמאי דוד דרעי המחולקת לשלושה פרקים. הפרק הראשון מביא את סיפורו של עיתון "חדשות": הקמתו, עלייתו, האג'נדה עיתונאית שלו וגוויעתו. את הארון סוחבים חמישה עיתונאים בהווה – אלכס ליבק, ראודור בנזימן, יגאל סרנה, נתן זהבי ורינו צרור; ואחד בעבר – ח"כ מיקי רוזנטל. לכל אלה שימשה מערכת "חדשות" תחנה משמעותית בקריירה. מי ידע ש"חדשות" היה עיתון של גברים בלבד ושהנשים המעטות בו (מתוכן מרואיינות רק ציפה קמפינסקי ועירית לינור) עסקו רק במדורים ובעיקר במדור הרכילות "ציפורה"?!

אך בחירת גיבורי "תקוות גדולות" היא רק אחת הבעיות של הסדרה. אין ויכוח שאלו האיי ליסטים של העיתונות בישראל. הם עתירי סקופים, זכויות וגם צלקות, אבל אי אפשר לספר את הסיפור של הענף רק דרך הטאלנטים המובחרים שלו. הם מדושנים, שבעים, את השכר שהם הרוויחו אז כבר אף אחד כמעט לא מקבל, וספק אם אולצו לעבוד בלי תנאים סוציאליים. האם הם יכולים להעביר את התחושה הרווחת כיום של עיתונאי צעיר שעומד מול רוח מפקד כזאת או אחרת? איפה הפועלים האמיתיים של הענף? בכל הסדרה משתתפים שני מרואיינים בלבד שגילם מתחת ל־50 ושאינם טאלנטים, וגם הם מופיעים מעט מדי ומאוחר מדי.

בשני הפרקים הנוספים של הסדרה נסקרים המשברים בעולם העיתונות הישראלית, כמו פרשת ההתנצלות של חדשות 10 בפני שלדון אדלסון, המאבק התמידי של הערוץ על חייו, הפיטורים בעיתון "הארץ" וגוויעתו האטית של "מעריב". גיבורי הסדרה – למעט בנזימן שנשא בתפקיד מנכ"ל חדשות 10 בפרשת ההתנצלות בפני אדלסון ובעקבותיה התפטר – עוברים לתפקד כפרשנים של התהליכים האלה, עד הפרק השלישי, שם חוזר דרעי לספר לצופים את סיפורם האישי.

"תקוות גדולות" לא ממש החליטה מה היא רוצה להיות – אם היא מדברת לברנז'ה או פונה לקהל הרחב, עוסקת ב"חדשות" או בעיתונות הישראלית. במקום להתמקד, דרעי יורה לכל הכיוונים ובכולם הוא גם מפספס וגם לא מחדש. אם זה דוקו ראשון מסוגו על "חדשות", איך ייתכן שמו"ל העיתון, עמוס שוקן, לא מוזכר בפרק הראשון אפילו פעם אחת? מה היו המניעים להקמת העיתון לצד "הארץ"? וביחס לחשיבות המוענקת לו בסדרה, למה הסגירה הטראומטית של העיתון מוזכרת בשטחיות בפרק השני, אחרי טחינה נוספת בת עשר דקות של פרשת "הנוסע הסמוי"? ומנגד, אם זו סדרה על העיתונות הישראלית, מה חלקם של הרשת או של העיתון "ישראל היום" למצב הקיים? לא ברור. "תקוות גדולות" נופלת בין הכיסאות, הטיפול שלה בנושאים המעניינים שבהם היא עוסקת הוא חפיפניקי, וחבל.

שורה תחתונה: מגיע לעיתונות הישראלית טקס אשכבה מכובד יותר מזה שסידרו לה הסדרה והמציאות