אחווה בתלת ממד

פתיחת שנת האופנה של בית העיר בנובמבר 2011 הייתה לאחד האירועים הצפופים והכאוטיים שידע החלל היפהפה השוכן ברחוב ביאליק, שהיה גדוש בקהל שניצל גם את חלונות המבנה כפתחי כניסה אפשריים, אחרי שדלתות המקום ננעלו עקב תפוסה מלאה. באותו ערב העלתה שלישיית threeASFOUR הניו יורקית פרפורמנס שהציג את הקולקציה "אינסלם אינשלום" שחיברה בין המוטיבים החיצוניים המגדירים את הדתות יהדות ואסלאם.

האירוע היה אחד המניעים המרכזיים של האוצרת החדשה של מוזיאון היהדות שבמנהטן ליצירת הקשר עם בית העיצוב שאליו משתייכים גבי אספור, יליד לבנון, עדי גיל, ילידת ישראל ואנג'לה דונהאוזר, ילידת טג'יקיסטן. במטרה להפיח במוזיאון חיים חדשים, שישיבו לו את האווירה האוונגרדית והתוססת ששררה בין כתליו בשנות ה־60 וה־70 היא הזמינה את השלישייה ליצור עבורם מיצב חדש, פיתוח רעיוני וטכנולוגי של אותה קולקציה זכורה, במטרה למשוך מבקרים חדשים למוזיאון ולגרות את הדמיון והמחשבה של הקהל הקבוע הפוקד אותו. התערוכה הצנועה בגודלה אך מרובת האימפקט שהם הרכיבו, בשילוב של מדיות שונות תחת הכותרת "מר־קא־בה" בהחלט עומדת במשימה, כשהיא מצליחה לקרוא תיגר לא רק על דרך התפיסה של תהליך היצירה והלבישה של הבגד אלא גם על הקשרים בין הדת שאליה מוקדש המוזיאון לבין הנצרות והאסלאם.

את שלבי המחקר הראשוניים בעבודה על הקולקציה הקדישו השלושה להתבוננות במרצפות המשמשות לחיפוי בתי כנסת, כנסיות ומסגדים. "גילנו שיש ביניהם דמיון וסימטריה מפתיעה, הודות לכך שכולם מתבססים על אותו עיקרון של גיאומטריה מקודשת, שניתן לראות אותה גם בתרבות מצרים העתיקה, באמנות קלאסית ובמידה רבה גם בגוף האדם" מספר אספור, הצלע הקרובה ביותר לעולם המדע מבין השלישייה; "הבנו שבניגוד לקולקציות קודמות, שבהן עבדנו עם מערכות חתכים מעוגלות באופן א־סימטרי למיפוי הגוף, כאן יידרש שימוש בסימטריה לרוחב הבגד אך גם בין החלק החיצוני לפנימיות שלו, כדי לייצר את אותו העומק".

צפו בשיתוף הפעולה של השלישייה עם יוקו אונו בקולקציית אביב 2010:

הבחירות האלה באות לידי ביטוי בשמלות שמשתלשלות מהתקרה בכניסה לחדר המיצב, המורכבות שכבות־שכבות של אותן דוגמאות גיאומטריות קדושות המבוססות על מערכת "פרח החיים" שנצרבו מתוך הבדים בקרני לייזר ונתפרו יחדיו בתפרים מעגליים שהוקשחו בשיער סוס על מנת להחזיק נפח וצורה. שתי שמלות שעבורן נשמר מקום של כבוד באוסף (שהוא חלק מקולקציית הקיץ שהוצגה בשבוע האופנה של ניו יורק, גם היא בחלל המוזיאון) הודפסו תוך שימוש בטכנולוגיה החדשה יחסית לתחום האופנה הלבישה – הדפסה בתלת ממד. בניגוד לאביזרים משלימים שבהם השימוש בטכנולוגיה הוא נפוץ יותר, מצמד השמלות שנוצרו לפרויקט נעדרת התחושה הסינתטית שנוצרת לעתים בעקבות שימוש בקִדמה. הן נראות כמו מערכות אורגניות של תאים או מולקולות, כשהבחירה בצבע לבן מלוכלך לבסיסם מעניקה להם מראה של עצמות רכות. "עניין אותנו מאוד לעבוד בדרך הזו מכיוון שהשימוש בה בתחום הוא כל כך חדש ולמעשה אין קיבעונות וגבולות מוכרים, כמו שהיה באתרים הראשונים שהוקמו באינטרנט, שבמבט לאחור היו בהם דברים מדהימים למדי. התהליך עצמו היה ארוך וסבוך אך גם מרגש מאוד, וארך יותר משנה. העבודה מול המדפסת התלת ממדית שונה מאוד מהעבודה מול הגוף. במקום לעבוד עם בובה או עם דוגמנית חיה אתה מעצב את החומר סביב דמות וירטואלית סרוקה ממאגר".

עקבו אחרי השלישייה באינסטגרם:

בתהליך העבודה על אותן שמלות מודפסות שיתפו השלישייה פעולה עם האדריכל ברדלי רוטנברג, אך זהו אינו שיתוף הפעולה היחידי בתערוכה: אמן הווידיאו אלכס קיסטוויינצקי יצר עבורה הקרנה מעגלית של מצולעים משוכללים שמשתלבים זה בזה, בעוד המוזיקאי רז מסיני הרכיב פסקול המדמה פעימות לב. שיתוף הפעולה המשמעותי ביותר, עם זאת, היה עם סטודיו האדריכלות של כריסטיאן וסמן, שאיתו יצרו המעצבים בגב החדר מעין פביליון מראות, שבו משתקפת דמות המבקר עד אין סוף בין צלעות המחברות בין ששת קודקודי צורת המרקאבה. אחת המראות הפונה כלפי הקיר החיצוני הושמטה ודרכה נשקף הנוף של הסנטרל פארק – אחד הסמלים המוכרים של מנהטן. עצי הפארק בשלכת מזכירים שהשלישייה פועלת בניו יורק, על אף שהיא חיצונית כמעט בכל מובן לסצנת העיצוב האובר־מסחרית של העיר; "פריז היא אמנם בירת האופנה אבל ניו יורק היא בירת העולם, והגיוני לנו להיות ממוקמים בה כי המסר שלנו לא נועד רק לאנשי התעשייה אלא לכולם. אחד ההישגים הגדולים של התערוכה מבחינתנו היא העובדה שניתנה לו חשיפה לא רק במדורי הסטייל אלא בעמודי חדשות של העיתונים, בערוצי טלוויזיה מרכזיים ואפילו בסרטונים המעבירים את הזמן לנוסעים במוניות הצהובות".

מהו אותו מסר?

"הוא איננו בהכרח פוליטי במובן המצופה או המקובל, ואנחנו מנסים להעביר אותו בצורה רכה תוך שימוש ביופי ובהרמוניה כמו זו ששוררת בבסיס המותג שלנו על אף ובגלל הרקעים השונים שמהם הגענו. בפרויקט הספציפי, כמו ביתר העבודות שלנו, אנחנו רוצים להראות שהאנושות כולה הגיעה למעשה מאותו המקום וגם צריכה לעשות מאמץ להמשיך להגיע אליו, יחד בשיתוף פעולה, בסובלנות, בפתיחות ובאהבה".

התערוכה "MER KA BA" תוצג במוזיאון היהודי של ניו יורק עד ה-2.2.14